(צילום-גל שון)
יפה, מסתורית ונדירה בארצנו, החֻוּבָּרַה המדברית חזרה לערבה בדרך מוזרה שיכולה להתרחש רק בסיפורי אלף לילה ולילה של המזרח התיכון. ולאחרונה גם כמה מתושבי הערבה חוו את ריקוד החיזור המרהיב של זכר החוברה בנסיבות מוזרות ביותר..
מאת: צפר צמרת על ציפורים וחיות אחרות / עודד קינן*, עיתון "ערבות" של המועצה האזורית ערבה תיכונה
"אהלן עודד, מה שלומך?" הקול שבקע מהטלפון נשמע מוטרד ומבוהל ביותר.
"אני בסדר, אבל אתה נשמע מוטרד", עניתי לידידי מעין יהב.
"תוקפת אותי ציפור גדולה, מה לעשות?"
"מה?" שאלתי בתדהמה. "אתה בטוח?" אני מקבל הרבה פניות טלפוניות מאנשים שמצאו ציפור פצועה או ראו ציפור מעניינת, אך כזה דבר עוד לא קרה לי.
"בטוח", הוא ענה והלחץ שבקע מקולו הבהיר לי שהוא לא מנסה לעבוד עלי. "היא מתקרבת אלי, מכופפת את צווארה ומבליטה נוצות מרהיבות, ואז מסתובבת סביבי במעגלים".
כאן כבר ממש נאלמתי, ישנה רק ציפור אחת שעושה מיצג מרשים כזה, והיא לא נצפתה בערבה כבר קרוב ל-30 שנה. "תשמע", אמרתי לו, "לפי התיאור שלך אתה לא מותקף. אתה מחוזר על ידי זכר של חוברה מדברית, שלח לי תמונה".
שניות לאחר מכן הגיעו התמונות ולא השאירו ספק, מדובר בחוברה מדברית. תצפית ראשונה בערבה מזה שנים, ובאופן מוזר, החוברה היתה מטובעת בטבעות צבעוניות. מיד הרמתי טלפון לפקח רשות הטבע והגנים. "אתה לא מאמין אילו תמונות שלחו לי עכשיו בטלפון, חוברה מדברית מחזרת אחרי חקלאי בערבה!" צעקתי בטלפון בהתרגשות. "מה? עוד אחת?" שאל הפקח. "זה כבר הדיווח השלישי השבוע…"
אז לפני שנסביר כיצד הוצפה הערבה לפתע בחוברות מדבריות, בואו נכיר קודם את הציפור.
החוברה המדברית היא עוף קרקע גדול, אחד מעופות הקרקע הגדולים והמרשימים החיים בישראל. מוטת הכנפיים של הזכר יכולה להגיע עד ל-170 ס"מ. רגלי החוברה חזקות, ארוכות ובעלות שלוש אצבעות, צווארה וזנבה ארוכים ועיניה צהובות. בשולי הצוואר יש ציצת נוצות שחורה, וציצה בצבעי שחור ולבן יורדת מהקודקוד. בעונת החיזור משמשת ציצת הנוצות את הזכר לצורך מופע חיזור מרהיב. הזכר מקפל את צווארו לכיוון הגב ומבליט את נוצות הצוואר תוך כדי ריצה של עשרות מטרים במעגלים בשטח המחייה שלו.
החוברה מקננת על הקרקע, והאפרוחים בוקעים מהביצה פקוחי עיניים ועוטי פלומה צפופה. כאשר נשקפת סכנה לאפרוחים, האם מציגה מופע של "פצוע מדומה". היא שומטת את כנפיה ורצה באיטיות כאילו היא פצועה. כך היא מושכת את תשומת ליבו של הטורף מהאפרוחים והוא מתחיל לרדוף אחריה. ברגע האחרון האם פורשת את כנפיה ומתרחקת, ואילו האפרוחים כבר מזמן מצאו מסתור.
בשנים האחרונות חלה התמעטות ניכרת באוכלוסיית החוברות, וכעת ניתן לראותן כמעט אך ורק במערב הנגב באזור ניצנה-עזוז. גם האוכלוסייה העולמית התמעטה בכ-30% בשני העשורים האחרונים. החוברה מאויימת בכל אזורי תפוצתה עקב אבדן בתי גידול וציד. בשרה של החוברה נחשב במזרח כמעדן וערובה לחיזוק כוח הגברא, ולכן הרבו לצוד אותה. היא נחשבת גם לעוף מועדף לציד באמצעות בזים (בזיירות) במדבר הערבי.
אם כך, איך הגיעו החוברות לערבה? מסתבר שהאמיר המנוח שייח חליפה זאיד בן סולטן אאל נהיאן, השליט הקודם של אבו דאבי וראש חבר האמירויות, הקים בשנות ה-90 ארגון להשבת חוברות לחצי האי הערבי. בשנים האחרונות שוחררו קרוב ל-10,000 חוברות ברחבי המדבריות וגם באזור הערבה הירדנית. הסיבה העיקרית לשחרור היא כמובן לצורך בזיירות. לאחרונה דווח גם על קינונים של מספר זוגות בירדן. חלק מהחוברות הללו חוצות את הגבול ומגיעות לערבה הישראלית. ייתכן כי תהליך ההשבה של החוברות אינו מקצועי מספיק וחלקן מורגלות מדי לנוכחות בני אדם, מה שהוביל זכרים של הציפור המיוחדת הזו לחזר בהתלהבות אחר חקלאים מהערבה.
בואו נודה לשייח ח'ליפה ולאיחוד האמירויות ונקווה שהחוברות ישובו לשוטט ברחבי הערבה ולחזר גם אחר בנות זוגן, ולא רק אחר תושבי הערבה.
*הכתבה פורסמה לראשונה בעיתון "ערבות" של המועצה האזורית ערבה תיכונה, גיליון 69 נובמבר 2016
לכתבות מעניינות נוספות על הנעשה בערבה היכנסו ללינק המצורף של העיתון הדיגיטלי
