(צילום-ענת רסקין)

אף פעם אין ודאות בתוצאות למרות עבודת ההכנה הקשה. אם כך יש לשמוח על הכאן והעכשיו- על השפע שניתן וישנו. עלינו להיות ענווים בפני אדם ואלוהים למרות הרגשת ההתעלות שאנו חווים בחג האסיף. הישיבה בסוכה מזכירה לנו את הביטחון שסכך האלוהים על בני ישראל בדרכם הקשה מעבדות לחירות, כשם שסכך עלינו במהלך השנה והצליח את דרכנו.

מאת: ענת רסקין

רגע לפני שהחורף מגיע ועונת השפע מסתיימת אוסף עובד האדמה את פרי עבודת כפיו, מכנס אותה לביתו שתשמש אותו ואת בני ביתו בימי סגריר. "..וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה." (שמות כ"ג, ט"ז) אחרי האסיף מתחיל מחזור חדש של עבודת האדמה ושוב תתעורר דאגתו של האיכר האם הגשמים ירדו כתיקונם, האם התבואה תעלה או העצים יתנו פריים. שכן אף פעם אין ודאות בתוצאות למרות עבודת ההכנה הקשה. אם כך יש לשמוח על הכאן והעכשיו- על השפע שניתן וישנו. על השנה הברוכה שהייתה לנו, ולקוות לשנה ברוכה חדשה. והשמחה- היא מצווה! "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:" (דברים, ט"ז, יג-יד).

סוכות הוא החג השלישי מבין שלוש הרגלים בהם עלו לבית המקדש בירושלים העלו קורבנות, נסכו מים על המזבח והתפללו לגשמי ברכה. לקחו ארבעת המינים (אתרוג, לולב, הדס וערבה) וישבו בסוכה תחת סכך טבעי. ולמה הישיבה בסוכה? "..למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני-ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (שמות, פרק כ"ג) . לצד איסוף השפע ומצוות 'שמחת בחגך' מצווים אנחנו לזכור מי היינו ומאיפה באנו. עבדים היינו וממצרים יצאנו. עלינו להיות ענווים בפני אדם ואלוהים למרות הרגשת ההתעלות שאנו חווים בחג האסיף.

הישיבה בסוכה, מבנה ארעי, לא רק שיוצרת אצלנו אמפטיה לדרך הקשה ולזמנים הקשים שעברו אבותינו מעבדות לחירות אלא מזכירה לנו את הביטחון שסכך עליהם האלוהים בדרכם הקשה כשם שסכך עלינו במהלך השנה והצליח את דרכנו, בסופה זכינו לשרוד וזכינו בשפע. לא את סיר הבשר אנו צריכים או מבני מבצרים שיספקו לנו תחושת ביטחון אלא יכולים אנו לחוש ביטחון עצמי מתחת סכך ארעי אם ליבנו חש באלוהות המגוננת עלינו ואנו נהנים מתנובת הארץ.

נוהג היה בבית המקדש שבחג הסוכות עם ישראל היה מקריב 70 פרים לשלומן של אומות העולם ופותח בפניהם את סוכות השלום, בתפילה: "פרוש עלינו סוכת שלומך – סוכת שלום ובטחון". (מתוך תפילת ערבית לשבת ומועדים). שכן כשהלב מלא, מאושר ובטוח, יש רצון לפרוש ידיים ולחלוק את השפע עם כולם!

עם זאת אל נשכח כי החורף עומד בפתח והשנה החדשה- סופה מי ישורנו?.. לכן נוהגים בימי חג הסוכות לבקש בפיוטים העוסקים בישועה בכלל, ובירידת הגשמים ובהצלחת התבואה בשנה הקרובה בפרט: "לברכה ולא לקללה/ לחיים ולא למוות / לשובע ולא לרזון." (קטע הסיום של תפילת הגשם בשמיני עצרת, שמחת תורה, לפי נוסח האשכנזים).

שתהיה לכולנו שנה טובה ומבורכת ומי ייתן ויפרוש עלינו סוכת שלומו!