איילה אברהמי-גובר מנהלת היחידה הסביבתית נגב מזרחי: "זה צו השעה! הוועידה היא חלק מתהליך ארוך בנושא. יש לקחת אחריות ולהתחיל לפעול!" ניר ונגר ראש מוא"ז תמר כועס: "הרשויות המקומיות עושות ומשתדלות זה לא פותר את המדינה מאחריות. למרות השקעות גדולות של התעשייה או הרשויות, המדינה לא ערוכה כדי להמשיך את התהליך…"
מאת: ענת רסקין
ועידת האקלים ה-2 תמר, ערד, ירוחם נערכה השבוע (11/1/2023) במכון המחקר ים המלח-מצדה, בדגש על קיימות מערכות מזון ומים באזורי קיצון. בעוד שלפני שנה הדגש היה על חתימת ראשי הרשויות על אמנה והבטחה לעסוק בנושא משבר האקלים כל אחד בשטח המוניציפלי שלו, השנה כבר ציפו מחברי הוועידה לדווח על עשייה שהייתה ותהיה, אך זה קצת פחות קרה…
איילה אברהמי-גובה מנהלת היחידה הסביבתית נגב מזרחי קראה לשותפים להצטרף ולהתחיל לפעול! "היחידה מובילה את נושא משבר האקלים באזור. אזור מורכב עם תעשייה, חקלאות, תיירות, תושבים. כשיש שתפים בזמני משבר יש הצלחות. זה צו השעה! הוועידה היא חלק מתהליך ארוך בנושא. יש לקחת אחריות."
ניר ונגר ראש המועצה האזורית תמר: "האזור שלנו, החיבור של המועצה האזורית תמר והעיר ערד שחיים כל הזמן בתנאי קיצון. יש התמודדות בין הרצון לפיתוח מול הצורך בשימור- זה אתגר!"
ניסן בן חמו ראש עיריית ערד: "משבר האקלים זה לא עוד דבר- זה ה-דבר. הרשויות המקומיות הן העוגן היציב שצריכות להוביל תהליכים. צריך לדבר על דברים לא לריב על הדברים… אין נגד יש בעד. צריך מדיניות ברורה. כל אחד צריך לעשות בחלקה שלו. עכשיו הזמן להתחיל לעשות אחרי החתימה על ההאמנה הסביבתית."
ואכן לעת עתה המועצה האזורית תמר גאה בפרויקט המים המושבים שלה המשקים את מטעי התמרים ברשות ואת הגינות הציבוריות במתחם בתי המלון. עיריית ערד מתגאה מצידה בפרויקט הצבת הפנלים הסולאריים על בניינים ציבוריים ומבני תעשייה כחלק מהחזון העירוני לעצמאות כלכלית.
אלא שהנושא הבוער כרגע הוא בעצם שינויי האקלים המביאים להתחממות, מיעוט במשקעים ושינוי בפיזור שלהם על פני עונות השנה וכתוצאה מכך הסכנה הממשית שעומדת בפתח היא- הרעב!
גגות סולאריים בערד צילום-ענת רסקין 
השקייה עם מים מושבים במוא"ז תמר צילום-ענת רסקין
הצורך המידי- מניעת הרעב!
פרופ' נוגה קורנפלד-שור המדענית הראשית במשרד להגנת הסביבה: "כיום לא מצליחים לספק מזון איכותי בכמות המתאימה לאנשים. יש ליצור מערכות מזון שיהיו עמידות לזעזועים. כשהמטרה מניעת רעב, השמנה ותחלואה, תוך שמירה על הסביבה."
לדבריה משנת 1962 שינוי האקלים הביא לירידה של 21% בפרודוקטיביות החקלאית. שינוי האקלים משנה למשל את תמהיל הפחמימות למול הוויטמינים בגידולים בגלל ריכוז פחמן דו חמצני גבוה בקרקע. חוסר בוויטמינים ומינרלים ויותר פחמימות= ג'אנק פוד… (במאמר של אבנר גרוס).
שימוש יתר בדשנים. מה שלא נקלט- נשטף וגורם לזיהום ושינויים אקולוגים שונים במערכות אקולוגיות שונות.
גודל האוכלוסייה- הולכת וגדלה. "יש צורך בקידום ביטחון מזון ומיגור הרעב. האזור שלנו מאופיין באי ביטחון תזונתי גבוה יחסית ויש לזה השפעות פוליטיות וביטחוניות.."
יש להבין כדי לדעת מה צריך לעשות, אמר דר' עמיר גבעתי שחוקר את המגמות ההידרו-מטאורולוגיות בשקע ים המלח. לדבריו "באזור שמזין את ים המלח יש פחות משקעים. בשנים האחרונות יש פחות אירועי שיטפונות אבל כשזה קורה זה עוצמתי יותר ובזמן קצר יותר. הגשם הכללי פוחת כך שמה שמזין את המעיינות פוחת. פחות מים בנחלים. שינויים בעונתיות. פחות בעונות המעבר ויותר בחורף." לדבריו טמפרטורת המקסימום באזור סדום עלתה ב40 שנה האחרונות ב- 2.7 מעלות צלזיוס. ההתאיידות עולה בקצב מדאיג. יש 30% פחות מים שנכנסים לים המלח בדרום והחקלאות סובלת יותר מכל תחום בגלל שינוי האקלים."
ישראל מתחממת באופן כללי אבל בנגב זה מורגש יותר בעיקר בפיקים של גלי חום. יש פחות מים ויותר התאדות. זה גורם לשימוש מוגבר של עד 10-13% בשימוש במים לחקלאות. יש לזה גם משמעות כלכלית! אין פגיעה במים בברזים לאנשים כי יש מים מהתפלות אבל יש פגיעה בקרקע ובגידולים! למשל: הנגב הוא אסם תפוחי האדמה של ישראל אבל תפ"א לא אוהב חום, אם כך מה עושים? בישראל יודעים למצוא פתרונות לגידולים בזמן עקה. והמסר- שצריך למצוא את הפתרונות!!
דר' שרון רביץ-וינגראד מנהלת אקדמיית אייקט ציינה ש1/3 מהאוכלוסייה בעולם גרה באקלים מדברי. יש צורך להפיק את אותו יבול עם שיטות עבודה מיטביות ולהתאים את החקלאות למצב החדש.
דר' גדעון טופרוב מהחטיבה למחקר, כלכלה ואסטרטגיה במשרד החקלאות אמר כי כיום יש מחסור בקרקע פר תושב בישראל. כמות הגידולים הנדרשים גדלה אבל כמות המים קטנה. מבחינת משאבי הטבע בישראל הנגב במידה גדולה הוא אסם התבואה, הפרות והירקות של המדינה.
בזבוז מזון בישראל
מעל 30% מהמזון בישראל מגיע לאשפה! מספרים המומחים. יש בזבוז מזון בישראל לאורך כל שרשרת האירוח התיירותי בישראל. 30% מהמזון בבתי מלון נזרק מספר אודי זיכרמן ראש התאחדות מלונות ים המלח. במלונות חצי פנסיון בים המלח ההוצאה על מזון היא ההוצאה השנייה בגודלה מסך ההוצאות אחרי כוח אדם. זיכרמן מנסה לתרץ זאת "מזון זה חלק מחוויית האורח במיוחד בישראל. לכן אנחנו לא מגבילים למרות שאנחנו יודעים שיש בזבוז בעיקר במלונות "הכול כלול". זו תופעה תלוית תרבות מקומית המושפעת גם מתרבות השפע הגלובלית. יש צורך בחינוך לשינוי התנהגות וזה תהליך ארוך טווח".
לא רק שזהו תהליך ארוך טווח כטבעו של כל תהליך חינוכי ועיצוב מודעות של קהל אלא שזה דורש גם יצירתיות רבה משתפת יעל ויץ מחברת "משנים סביבה" ומתארת קמפיינים שונים ומגוונים בארץ ובחו"ל שנעשו במטרה לשנות הרגלי אכילה של הקהל ודרבון לחסכון. עד כה ללא הצלחה יתרה.
אך התהליך כבר החל ולאט-לאט יש יותר מודעות אצל אנשים ואפילו התגייסות של חברות מסחריות ותיירותיות שעושות למשל כנסים ואירועים רק במקומות שמנהלים אקלים בר קיימא. גם חברת התיירות הגדולה בוקינג מנהלת ניקוד מיוחד ומעניקה סמל מיוחד לצימרים המתנהלים באופן ירוק או בר-קיימא ומעודדת קהל להגיע אליהם בבחירה מודעת.
דר' עודד קינן מנהל תחום חינוך מו"פ מדבר וים המלח ומנהל החווה החקלאית ערבה תיכונה של משרד החינוך עמל כבר מספר שנים על חינוך בני נוער לחקלאות ברת קיימא. "יש צורך בלמידה מבוססת מקום. להכיר את המרחב שבו התלמיד חי באופן חווייתי ולעשותו לרלוונטי לתלמיד והקהילה." לדבריו חינוך כזה יבא ליותר אמפתיה וגילויי אכפתיות אצל בני הנוער והמבוגרים שהם יהיו.. לדוגמא להכיר כי מטעי התמרים החדשים מייבשים את המעיינות ואת התמרים הקדומים שבמרחב- זה הסיפור של המרחב בערבה.
אך בעוד למשל מסין מגיעות ידיעות על הממשלה המעודדת איכרים שעברו לערים הגדולות, לחזור לכפרים בצפון סין ולעבד את שדות האורז תוך עידוד ותמיכה של הממשלה מתוך מחשבה על העתיד או קמפיין חינוכי המציע לאנשים הסועדים במסעדה לקחת מספר מנות מופחת (מספר הסועדים פחות אחד) כדי שאוכל לא ייזרק סתם, הרי נראה שדווקא בישראל הממשלה גורמת לדעיכת החקלאות המקומית על ענפיה השונים ובכך מסכנת את עתיד המדינה בשעת דחק ואנשים ממשיכים לחיות בסרט של הכול כלול ומגיע לי…
האתגר התעשייתי- איפה הרגולטור?
האתגר- צמצום גזי הפליטה. כולם מסכימים שדרושה רגולציה ודרושה אחריות של כל גורם. תעשייה זה גם תרומה לתעסוקה, מחקר, תוצרים חשובים והמצאת פתרונות. יש צורך למצוא את האיזון. יש מתח בין ייצור וכלכליות לבין קיימות. מגמות להקטנת טביעת הרגל בסביבה כחלק מגורמים המשפיעים על הכלכליות במסחר ובתחרות. לפגיעה בסביבה וניצול יתר יש גם עלויות כלכליות. למשל כתוצאה ממשבר האקלים יש יותר שיטפונות ודליקות ופרמיית הביטוח שנדרשת ממפעל לשלם עלתה. או המפעלים מייצרים באזור הנגב אבל התוצר לא נשאר באזור לתושבים אלא יוצא ממנו. כך שהאזור סובל מפליטת גזי חממה, אשפה וכו' אבל התושבים לא נהנים מהתוצרים.
"יש דברים שכרגע לא יודעים מה יהיו הפתרונות, ויש דברים שאנחנו כבר עושים" אומרים אנשי התעשייה. למשל אחת מתחנות הכוח של מפעלי ים המלח מייצרת 1 טון גזי חממה למרות שעברה לעבוד על גז טבעי. מיטל לאון מנהלת איכות הסביבה כי"ל ים המלח דווחה שהם כבר עוסקים במציאת פתרונות של מעבר לאנרגיית שמש או גז מימן. דוד לוכסמבורג נשיא ומנכ"ל תעשיות לוכסמבורג בע"מ ציין שהמפעל שלהם הציב פנלים סולאריים על גג המפעל ורכשו גנרטור כנדרש מהם מתוך רצון להתייעל אך חברת החשמל לא יודעת כיצד להחזיר להם את החשמל והכל ניצב כמו "פסל סביבתי" ללא שימוש כרגע.
לפעמים דווקא הרגולטור מעכב את יישום השינויים וההתייעלות למרות הרצון של התעשייה בשטח
והיוזמות המקומיות, על כך מסכימים כל הנוכחים.
אמיר זלצברג מנהל מחוז דרום של המשרד להגנת הסביבה: "מדברים על תעשייה, חקלאות, איך עושים מבלי לזהם ולקלקל.. איך עושים זאת? כמשרד ממשלתי אנחנו עושים רגולציה אבל לא עושים את השינוי בפועל זה התפקיד שלכם.. האיזון ימצא ע"י ניהול- ניהול של הרשויות תוך כדי ניהול שיח. וזה מה שאנחנו עושים פה היום."
על טענות שונות גם מצד אנשים בקהל שעל הרשויות המקומיות לעשות יותר ויש אחריות לטפל למשל באוכלוסייה חלשה באזור ולהכין אותה למשבר האקלימי או לעשות יותר בנושא התעשייתי הגיב בכעס ניר ונגר ראש מוא"ז תמר: "הרשויות המקומיות עושות ומשתדלות זה לא פותר את המדינה מאחריות. אנחנו עושים את כל מה שאנחנו יכולים אבל יש גם את המדינה… למשל בנושא השבת חשמל מפנלים סולאריים על גגות התעשייה או טיפול בים המלח- למרות השקעות גדולות של התעשייה או הרשויות המדינה לא ערוכה כדי להמשיך את התהליך…"
דרושה רגולציה! ודרושה אחריות של כל גורם.
המסר- שצריך למצוא את הפתרונות
דר' גדעון טופרוב: "כיום אין כלים ליישום, צריך להגדיל את התמיכה הממשלתית, יש צורך במחקרים, הערכת סיכויים וסיכונים לחקלאות שזה כלי חשוב להקצאת תקציב, מחקר וכו'. יתרון הידע- חשוב לחקלאות המקומית".
חנן סלושני מנהל חדשנות במו"פ החקלאי של חיפה: "יש צורך בחקלאות מדייקת ז"א מבוססת על מדידות ותצפיות בכדי לתת כלים טכנולוגיים חדשים המונגשים לחקלאי".
ידע זה כוח על כך מסכימים כולם ולא מעט נעשה בתחום המחקר האקדמי ו/או התעשייתי כדי למצוא פתרונות, התייעלות, חידושים והמצאות שיוכלו להקל על המצב ולהציע פתרונות לאנשים בשטח כדי להיערך לעתיד המדאיג. אבל יש צורך שיהיה יותר ומהר יותר! כיצד עושים זאת באקלים פוליטי שביר וקיצוני? זאת שאלה לא קלה שאין ספק מציבה אתגרים לאנשים בשטח הן בחקלאות, הן בתעשייה והן ברשויות המקומיות שמנסים לעשות כמיטב יכולתם במצב הקיים. אם היה רגולטור מרכזי שמנהל את "המלחמה" אין ספק שדברים היו מתנהלים יותר מהר וביתר יעילות. ולנו האזרחים נותר רק לקוות שלא נגיע למצב של משבר אקלימי ורעב ללא פתרונות קיומיים!
כתבה נוספת בנושא:
www.goarad.co.il/משבר-האקלים-ברשויות-המקומיות-מתחילים
