רק בישראל אנשים טוענים ששעתיים נסיעה זה רחוק מהעבודה ורחוק מהמשפחה ולא ששים לעבור לפריפריה. מדינת ישראל דואגת להפשיר קרקעות לבנייה צפופה במרכז הארץ כדי שיוכלו לגור קרוב לאימא.
מאת: ענת רסקין
זה משונה להיווכח שעדיין, כיום, כאשר יש רכבות וכבישים מהירים המקשרים את מרכז הארץ לדרומה, תחנות עצירה, ישובים מפותחים ואטרקציות תיירותיות ברחבי הנגב- למרות הכול, הם בעיקר חושבים שהנגב רחוק..
דווקא בפקקים של המרכז אפשר להעביר שעתיים בלי לזוז. באותו זמן הייתם יכולים להגיע לערד, ים המלח, הנגב המערבי, דימונה, ירוחם, מצפה רמון. בלי זיעה, בלי עצבים. עם נוף מרגיע ומרחיב דעת ונסיעה חלקה.
אז מה הם חושבים על הנגב? הם, הכוונה לאלו שאינם גרים בנגב- תושבי מרכז הארץ, ביניהם גם בני משפחה וחברים שלנו,תושבי הנגב. תתפלאו שגם כיום, בזמנים המודרניים, יש אנשים שיש להם דעות קדומות על הנגב ומפיהם נשמעות אמרות שפר שמשאירות אותנו בפה פעור. "תבואו לביקור בערד?" שאלנו חברים מראשון לציון והם ענו: "תבואו אתם, מערד זה יותר קצר" , לקח להם איזה רגע כדי לתפוס את הפרדוקס שבדבריהם ולחייך בהתנצלות.
גם תושבים אחרים נתקלו בתופעה והנה כמה מהציטוטים שהובאו לפני:
"הם חושבים שהנגב הוא מדבר צחיח. הם חושבים שבנגב אין פרנסה. הם חושבים שהנגב הוא רחוק. הם חושבים שהנגב זו הדרך לאילת. האמת, הם צודקים.." (אורית קולינס, ערד) "הם אומרים שערד זה רחוק וחושבים שיש לנו הנחה בדרך לת"א. הם אומרים שערד זה סוף העולם, הם אומרים שערד זה ליד מצפה רמון.. אומרים שהערדניקים חיים בבועה" (חלי כהן- חסון, ערד).
"הם אומרים שבדרך אלינו צריך לעבור ביקורת דרכונים. הם חושבים שיש לנו גמל בחנייה. הם חושבים שלהבים=רהט כי זה מה שהם שומעים שהכרוז ברכבת מכריז בתחנת סבידור" (גלי אורן)
"האמת שכדי להגיע אלינו באמת צריך לעבור ביקורת דרכונים.. הם אומרים שלכאן מגיעים רק למילואים ומציינים שדווקא היה כיף" (עדי דריבן, שמעה, חבל יתיר)
"הם חושבים שזה חור ויש אבק, שזה נורא רחוק, מה יש לעשות שם? יש המון בדואים ומשעמם נורא" (עינת חלץ-כהן, מושב מגשימים)
בתיה רודד מערד דווקא התייחסה ל "הם – הממשלות – לא אומרים דברים רעים. הם משתמשים בביטויים כמו "לעשות ציונות" ואז מתחת משחילים עיר חרדית שמחלישה את הנגב עוד יותר. הם מדברים על העברת מפעלים והופכים את הנגב ל NIMBY אחד גדול: רמת חובב, מטמנת האשפה הארצית שבקרוב תסריח לנו את הנשמה עם מפעל הקומפוסט שיוקם בה. הכי מעליב זה כמשתמשים בביטוי "פריפריה" – מי הפך את הנגב לפריפריה הכי קשה בישראל? הממשלות! עכשיו הם מצדיקים את הפריפריאליות שיצרו בכל דרך אפשרית – פחות תקציבים, שירותים, תשתיות וכו'.. אבל הכי גרוע- לא נותנים לנו להצמיח מלמטה לפי רצון וצרכי התושבים."
הנגב הוא אזור מדבר וספר עם מגבלות פיזיות. עם זאת במהלך ההיסטוריה מגיעים לאזור מתיישבים שונים: נוודים שחיים על מרעה, שיירות מסחר, הרפתקנים ורומנטיקנים, אינדיבידואליסטים, רוחניקים, אנשים החפצים להיות רחוק מן ההמון הסוער.. לנגב, לפחות עד עכשיו, יש בסיס מוגבל לפרנסת התושבים. אך במשאב אחד אין בעיה- אדמות.
דור המתיישבים הראשון התגורר בבתי רכבות, בתי גבס, צריפים, בתי סוכנות שעדיין רואים פה ושם את שרידיהם בערים. אבל כיום מציעים למתיישבים וילות בבניה עצמית, וילות בהרחבה של קבוצים ויישובים ותיקים, וילות בישובים קהילתיים. לא עוד התיישבות מכורח או מטעם המדינה. אלה הרוצים להתיישב בנגב בד"כ צריכים לעבור ועדת קליטה, ראיון בוועדת קבלה, מבחן במכון אבחון ולהוכיח אפשרות כלכלית. עם זאת עדיין נמצא אנשים שעובדים בנגב אך מיממים (=נוסעים יומיום הלוך חזור) למרכז הארץ.
באיזה מרחק נסיעה אתם מוכנים לגור ממקום העבודה? 8.8% אמרו עד 10 דק' נסיעה, 37.4% אמרו עד חצי שעה, 42.2% מוכנים עד שעה ורק 11.6% מוכנים לנסוע מעל שעה. אתם מוכנים לעבור לגור בנגב או בגליל? 65% אמרו- לא. 35% אמרו שכן. למה לא הם נשאלו? 39.4% הסבירו מהסיבה שזה רחוק מהמשפחה, 28.9% כי אין תעסוקה, 15.7% כי זה רחוק ממרכז ההתרחשות, 4.6%- כי אין תחבורה, 4.6%- כי זה לא מתאים לעבודה שלי. (הנתונים הם מסקר שנעשה ע"י מכון המחקר "מדגם" במיוחד עבור עיתון "כלכליסט" ונלקחו מכתבה של הדס שפר שפורסמה ב"כלכליסט" ביום 6 אוגוסט 2013)
שרית קרקובסקי רכזת תוכן וקשרי חוץ של תנועת אור להתיישבות בנגב ובגליל מדווחת כי מתחילת שנת 2013 היו למעלה מ-3,000 פניות להתיישבות בנגב וכ-200 משפחות עברו לנגב. "אני כן יודעת להגיד לך שכ-95% מהפונים אלינו מתעניינים בהתיישבות הכפרית – ושם באמת אין כרגע מספיק היצע. כרגע יש בנגב כ-10 ישובים כפריים קולטים בלבד" (בנוסף לישובים העירוניים שיותר קשה לאמוד את הצעות הדיור שלהן).
דר' בתיה רודד מערד: "אנחנו נראה להם שאפשר – אף על פי כן ולמרות הכול!!! אם נשקיע בערד ונהפוך אותה למקום טוב, הדעות ישתנו". "לי אומרים: את מערד?.. איזה אוויר נהדר יש לכם!" (טובה בן צבי-מרק, ערד), "צריך לעשות ולפרסם וזה ישתקף בדעת הרחוקים" (קובי חבקין, מזכרת בתיה), "בכלל לא חשוב מה שהם אומרים. חשוב מה שאנחנו עושים כדי שהמקום שלנו יהיה טוב יותר וראוי יותר וכשזה ייעשה הם יבואו ויבקשו להצטרף" מסכם יעקב לקס מערד.
דר' זיוון ממיתר: "כדי לעשות את מרחב המדבר לבית – יש צורך בהגברת המודעות למרחב. עדיין אין את 'הבהלה לנגב' (הבהלה לזהב) שתהיה מקור משיכה למתיישבים מרצונם. עדיין ישנה המחשבה שהנגב לא יברח".
