(צילום-דב פוניו)

עיר מתמחה תיירות חייבת להיות מגובה במוקד תיירותי. קבוע, יציב, כל הימים, רוב שעות היום. שיודע לתת תשובות אמינות בכל תחום. מה יש לנו במקום זה? צריך למצוא פתרון איך להודיע מבעוד מועד לתייר העובר בכביש 31 שיש לו מידע ממש קרוב לנתיב ואפילו חנייה מובטחת. בלי אלה תשכחו מתחנת מידע לתייר בטרמינל. חבל על הכסף! יש די והותר עיסוק אטרקטיבי בקרבת ערד, הרבה יותר נעים לבלות חופשה באוויר הקריר (יחסית) של ערד עם אפשרויות גיחה לים המלח. אפשר לצאת מערד ברגל לנחלים בקרירות הבוקר ולהיות לבד עם המדבר ובחינם. התדמית התיירותית נקבעת על פי ההמון כי הם עושים פרסום חינם. מה שנקרא: "מפה לאוזן". זה מה שצריך לעמוד לעיני מקבלי ההחלטות.
מאת: דב פוניו, פעיל סביבתי ומרכז קבוצת קשר ערד-מדבר יהודה

"ביחד הצגנו את השאיפות ואת הרצונות שלנו בעיר. הרעיונות המצורפים משקפים את רוח הדברים. אך בזאת לא תמה המלאכה." (מדברי ד"ר מוטי בריל- ראש עיר ערד, "במרחב הפתוח" 2004. סיכום רצונות תושבי ערד לקראת גיבוש תוכנית האב-מתאר). באותה התכנסות נאמרו הרבה דברים יפים. בעקבותיהם הוטבעה ההגדרה "ערד עיר מתמחה תיירות".

עברו 7 שנים. מאז קרו לא מעט דברים בשטח התיירות. מי שמעיין במפה שהופקה באותו זמן על ידי סטודיו רובין (הפקה פרטית-בעידוד 'שותפות 2000') ומשווה אותה עם מפה חדשה שיצאה לאור לפני חודשיים (סטודיו רובין- ביוזמה ובמימון עיריית ערד) מוצא במקום 3 גלריות אז 10 היום, חוות אביר משודרגת, חדרי מלח וספא דגים. במפה ב2004 הופיעו 8 שבילי הליכה (עם מעט הסבר)- במפה החדשה יש 18 שבילי הליכה ו-8 שבילי אופניים- מלווים הסבר מפורט וגם תמונות של נקודות בעלי עניין.
משמע, גדלנו באופן משמעותי בשטח אטרקציות תיירותיות.

מאידך, מקומות לינה התווספו מעט (מלון יהלים). בדפי זהב מ2004 ומ2011 בערד פורסם אותו מספר צימרים, זה נותן אינדיקציה על קנה מידה. נוספו במשך התקופה גם מלאכי שביל ישראל (8)- אבל אין להניח שזה בא על חשבון לינות בצימרים/בתי מלון. לעומת זאת נוספו מקומות לינה לתיירות באזורנו: בחניון לילה מצדה, צימרים בנווה זוהר, נאות הכיכר (שם גדל המספר מ-3 ב2004 ל-22 ב2011). אני משער שכמות הלינות גדלה משמעותית בכפר הנוקדים.

נתונים אלה מדברים בעד עצמם. אם לא מצליחים להעביר לתייר הפוטנציאלי שיש די והותר עיסוק אטרקטיבי בקרבת ערד, שהרבה יותר נעים לבלות חופשה באוויר הקריר (יחסית) של ערד עם אפשרויות גיחה לים המלח בשעות המתאימות על פי עונת השנה- אם לא מעבירים את המסר הפשוט וההגיוני הזה, אז ברור שהדרישה לשהות ולינה מתפתחת במקום אחר.

פורסמו בשנים האחרונות בתקשורת- ובעיקר באינטרנט- מצגות נהדרות על סביבת ים המלח, הערבה התיכונה ואזור מצפה רמון . במצגות אלה רואים את הצבע- ולא מרגישים את החום. במצגות אלה לא רואים שבימי החופשות יש תור בכניסה לעין גדי ויש לשלם דמי כניסה. אבל אפשר לצאת מערד ברגל לנחל כידוד בקרירות הבוקר להיות לבד עם המדבר ובחינם.

איך ידע התייר שיש 18 מסלולים אלה, וגם בריכה עירונית וגם גלריות בכמות נכבדה וסופרמרקט וגם שרותי בריאות?. בקיצור- כל היתרונות למשפחה שרוצה לבלות חופשה במדבר ולהיות קרובה לתנאי עיר.

"עוד לא תמה המלאכה"- אמר ד"ר מוטי בריל ב 2004. עברו 7 שנים. 4 מפות תיירותיות הופקו ברוח זו ביוזמה פרטית. אחרי 6 שנים עיריית ערד מימנה מפה עירונית שמציגה את כל היכולות של ערד פחות או יותר בשלמות. אבל המפה יעילה רק למי שדוחפים לו אותה ליד.

באתר העירייה מוצג סרטון תדמית. ערד מוצגת שם כעיר סימפטית, נינוחה ותרבותית, בלי פקקי תנועה ועם המון חניה. רק על קצה המזלג מוזכר שם העיקר (מה שמייחד אותנו מכל מקום אחר): מדבר בראשית שמקיף את העיר. ומה שמוזכר שם, נועד בעיקר לבעלי המאה. אין שם דבר לתייר העממי הפשוט שרוצה לחוות את המדבר דרך הרגליים מסביב לעיר ובהשג יד לכל אחד. טיולי ג'יפים זה יופי של עסק. ל70% של התיירים אין כסף לזה. צריך לפרסם את מה שניתן לנו בחינם ואפשר לתת אותו בחינם. תיירות נבנת בסבלנות מלמטה.

אם כבר מדברים על המפה העירונית, שיש בה גם הרבה מידע תיירותי וגם מפת רחובות העיר: היא מחולקת לבתי המלון. לא תמצאו אותן בתחנות דלק, במסעדות, בתחנות המוניות, בתחנת המשטרה. אלה שעומדים בחזית מול ה"עמך"- אפילו לא יודעים שקיים דבר כזה. בדוק.

עיר מתמחה תיירות חייבת להיות מגובה במוקד תיירותי. קבוע, יציב, כל הימים, רוב שעות היום. שיודע לתת תשובות אמינות בכל תחום. מה יש לנו במקום זה?

הייתה התכווננות לתחנת מידע כזה בתחנת דלק "פז", אבל על עיריית ערד נפלה ביום בהיר אחד הידיעה ששם לא רוצים יותר להשכיר את המקום. חודשים ארוכים לא היתה תחנת מידע. לפני שבועיים הוקצב למטרה זו חדר בטרמינל החדש (תחנת ההסעה הציבורית בכניסה לעיר). אני אומר "הוקצב"- כי אם זה היה המקום שתוכנן מלכתחילה, אז זה עלבון למטרה שלשמה נועד המקום. תחנת המידע בחדר קטן, צדדי ורחוק מהעין, בתוך טרמינל אוטובוסים שמרבית המשתמשים בו מקומיים ואינם זקוקים למידע תיירותי. גם אם יתווספו שלטים גדולים ממש מהכניסה לעיר, תיירים שיזדקקו לתחנה, יתקשו למצוא אותה.

ערד זקוקה לתחנת מידע לתייר משתי סיבות מרכזיות. הראשונה: מענה טלפוני ואינטרנטי. יעד זה יכול להיות מושג מכל מקום. אפילו מהמוקד העירוני. אפשר היה לרכז את כל סוגי המידע במוסד אחד. המידע צריך להינתן על סמך ידע, ככל שיותר שעות, ככל שיותר ימים. לא סביר שרכזת תיירות אחת יכולה לקחת על עצמה מטלה זו.
הסיבה השניה: רוב רובם של התיירים העוברים ליד ערד כלל אינם יודעים שהם זקוקים למידע. יש להם כבר יעד כלשהו. אם ננתב אותם למקום עצירה מבלי לסטות מהנתיב, שהוא כביש 31 (נקודת צל, שולחנות פיקניק, שירותים, אפשר כוס קפה, וגם קצת תמונות, מפות, מתדרך שמסביר פנים), עשינו את העבודה העיקרית של תחנת המידע. הם פתאום יגלו את ערד. לא המצאנו את הגלגל- כך עושים את זה באה"ב.

זה קל מאד לבצוע – רק צריךר להבין, לרצות ולתכנן. ובינתיים- אם המערכת העירונית לא מוצאת אפשרות דומה למה שתואר כאן וזמנית מנסים לכופף את המציאות לשם שימוש בטרמינל הקיים, לכל הפחות צריך למצוא פתרון איך להודיע מבעוד מועד לתייר העובר בכביש 31 שיש לו מידע ממש קרוב לנתיב ואפילו חנייה מובטחת. בלי אלה תשכחו מתחנת מידע לתייר בטרמינל. חבל על הכסף!

יש מעט תיירים שמוכנים לשלם הרבה כסף. יש המון תיירים שמוכנים לשלם מעט כסף. אבל התדמית התיירותית נקבעת על פי ההמון כי הם עושים פרסום חינם. מה שנקרא: "מפה לאוזן". זה מה שצריך לעמוד לעיני מקבלי ההחלטות.