המרכז לאמנות עכשווית בערד מעמיק את פעילותה המתמשכת של העיר ערד בתרבות ובאמנות בישראל. התכנים והפעילויות בהם יעסוק המרכז יגעו בסוגיות האסתטיות, הפוליטיות, החברתיות, הגיאוגרפיות והאקולוגיות העולות מהמרחב בו פועל המרכז. התערוכה מבוססת על יצירות שנוצרו במסגרת תכנית שהות האמנים "אמנות אדריכלות ערד". היא פורסת בפני צופיה לקסיקון ויזואלי של הנוכחות הדינמית של הגוף האנושי בהקשר של סגנון האדריכלות הברוטליסטי העולמי; מציבה במרכזה מערך הקשרים מורכב הנע בין ממדים שונים: האדריכלי, הפוליטי, החברתי והגוף האנושי.
המרכז לאמנות עכשווית בערד
רח' בן יאיר 28 (הכניסה ממתנ"ס ערד) 08-9551502/7
שעות פתיחה: שני ורביעי 10:00-14:00, שלישי וחמישי 16:00-20:00, שבת ראשונה ושלישית בחודש 10:00-14:00
המרכז המשתרע על פני שטח כולל של 300 מ"ר, וכולל גלריה לאמנות עכשווית, המציגה אמנות ישראלית ובינלאומית, באוצרותה של הדס קידר; תכנית שהות אמן בינ"ל "אמנות אדריכלות ערד" המהווה חממה פעילה לאמנות ותרבות; מחלקה חינוכית הכוללת סיורים מודרכים בתערוכות; סדנאות אמנות וסיורים מודרכים במסלולים אמנותיים בעיר – חצרות אמנים, רובע האמנים, בתים פתוחים ועוד. בנוסף יתקיימו במרכז אירועים אמנותיים לכל המשפחה.
המרכז לאמנות עכשווית בערד שם כמטרה להאיר ולהדגיש את ההיבטים היוצאי דופן שהיוו בסיס לתכנון ולהקמה של העיר ערד. הקמת ערד היא אחד הפרויקטים התכנוניים הרדיקליים בתולדות המדינה של אמצע המאה העשרים שמשכה אליה את מיטב החושבים והיוצרים של התקופה להתנסיות: יישום של תכניות אדריכליות-חברתיות; צורות חיים אלטרנטיביות במדבר המשלבות את רוח ה"פריקים" של הסיקטיז עם סוגי אורח חיים מדבריים-ראשוניים; יצירות אמנות ציבוריות-שיתופיות; צורות חיים דיאלוגיות עם הטבע ושימוש בחללים ציבוריים כבסיס לפעולה חברתית – כל אלו הופכים את ערד למסמך חזותי יוצא דופן.
ראש העיר ערד, עו"ד ניסן בן חמו – "ערד היא עיר של השראה, אמנות ויצירה. כעת מצטרף המרכז לאמנות עכשווית בערד כדי לשמש גוף מרכזי לתצוגה ולהוראה של אמנות ותרבות חזותית ולבסס את מעמדה של העיר כמרכז תרבות אזורי וארצי."
על התערוכה הראשונה: התערוכה תוצג עד 25.12.16
"משאבות אנוש"
אוצרת: הדס קידר
ג׳ניפר אבסירה וג׳וליאן דונדה (צרפת) | טל גרנות | אורית ישי | סיגלית לנדאו | רועי מנחם מרקוביץ׳ | ניו מיינינג קולקטיב (נורווגיה) | אמיליה סקרנוליט (ליטא)
התערוכה תוצג עד 25.12.16
יותר מכל זרם אחר באדריכלות המקומית והבינלאומית, שמו של סגנון האדריכלות הברוטליסטי נקשר עם חזות של כוח. הסגנון הברוטליסטי, שפרח בשנים 1975-1950, התפצל מתוך האדריכלות המודרניסטית. המושג התגבש מתוך המונח Beton brut (בטון גולמי), שטבע האדריכל הצרפתי הנודע לה קורבוזייה. את האדריכלות הברוטליסטית ניכסו מוסדות וגופים מדיניים, אשר מבניהם דרשו שיטת בנייה מהירה ומאסיבית, ללא צורך בכיסוי חומר הבנייה. כך הם מיסדו את הבטון החשוף כשפה עיצובית.
במיטבם, מבנים ברוטליסטיים הם יצירות מופת של אדריכלות ותכנון אורבני, ואילו בכישלונם הם חלום בלהות מאיים ודיסטופי. הקשיחוּת והאטימוּת של מבנים אלה היוו כר פורה עבור כמה מצורות האמנות המשמעותיות של תקופתנו: גרפיטי, אמנות רחוב וצורות שונות של אקטיביזם אורבני.
אינטראקציות גופניות עם סביבות אוטופיות/דיסטופיות נחקרות במונחים של תכנון אורבני, סוציולוגיה ופסיכולוגיה, וכן נבחנות בהקשרים אמנותיים מגוונים. הסגנון האדריכלי הברוטליסטי, כחלק מאותן סביבות, היווה מקור השראה ליצירות בתחומי הספרות, הקולנוע, המוזיקה ועוד. "מגדל טרליק" בלונדון הוא דוגמה אחת למבנה ברוטליסטי, שהיווה השראה עבור הסופר ג'יי. ג'י בלארד ברומן המדע בדיוני הדיסטופי High Rise, שעסק במחיר השפיות האנושית שגבה מגדל ברוטליסטי אחד – מבנה שזכה לעדנה בעת האחרונה בזכות אדפטציה קולנועית שלו.
בזיקה להקשרים אלו, התערוכה "משאבות אנוש" מציגה התערבויות אנושיות בסביבות של כוח ומתחקה אחר ביטויים של פעולות אנושיות בהקשר של סביבה בנויה. כך נוצר ניגוד בין הגוף – בייחוד הגוף הנשי – לבין הסביבות של כח. באופן זה האנושי מתעצם מול היצירה האנושית – הגוף מול אותן סביבות בטון עוצמתיות.
מבנים בהשפעת הסגנון הברוטליסטי נבנו גם בעיר ערד, שנוסדה מתוך תפיסה אוטופית מודרניסטית בספר המדברי ושימשה מרחב ניסיוני לאדריכלות. ככזו, ערד היא בגדר נקודה אחת על מפת רשת בינלאומית של סביבות אדריכליות מודרניסטיות מהזרם הברוטליסטי, המהוות מקור השראה ליצירות תרבות.
התערוכה מבוססת על יצירות שנוצרו במסגרת תכנית שהות האמנים "אמנות אדריכלות ערד", ובמסגרת תכניות שהות אמנים דומות בעולם. בין אם מדובר בעבודת וידיאו שבו משתתפות רקדניות צעירות מערד, המצולמות בין מבנים בעלי מאפיינים ברוטליסטיים, ובין אם אמנית-בת-ים שוחה בתוך שאריות של בסיס חיל הים הממלכתי הנורווגי – התערוכה פורסת בפני צופיה לקסיקון ויזואלי של הנוכחות הדינמית של הגוף האנושי בהקשר של סגנון האדריכלות הברוטליסטי העולמי; היא מציבה במרכזה מערך הקשרים מורכב הנע בין ממדים שונים: האדריכלי, הפוליטי, החברתי והגוף האנושי.
