מעטים יודעים אודותיה או שמים לב לשרידים שנותרו מהשכונה העברית הראשונה הצמודה לגלריית הגרפיטי 430- שנמצאת ליד חוף קליה בצפון ים המלח- מה שנשאר במקום הם כמה בניני מגורים שעל קירותיהם סימני ירי, בריכת שחייה ומקפצה.
כתב: מוטי רסקין
אך בשנת 1933 כאשר הוקמה השכונה למגורי משפחות העובדים היהודים של "חברת האשלג הארץ ישראלית" היה במקום ישוב פעיל ובו בית ספר לילדי העובדים, גני ילדים, צרכנייה, חדר אוכל ועוד… מבני המגורים של משפחות העובדים היו מבנים בני שלוש קומות, כל משפחה קיבלה דירה בת חדר אחד וחדר שרות, מרפסות הדירות פנו לכיוון דרום אל ים המלח.
בסמוך לשכונה שכן מלון קליה ולא רחוק משם שכנה הווילה של משה נובומייסקי, מי שיזם והקים את "חברת האשלג הארץ ישראלית" ובימים בהם שהה בים המלח גר בווילה.
לאחר מלחמת השחרור נבנה בסמוך למיקום בו הייתה השכונה מחנה של הלגיון הירדני. לאחר מלחמת ששת הימים וכיבוש האזור ע”י צה”ל הפך המחנה למחנה צבאי ישראלי. כאשר פונה עמדו הבניינים עזובים עד ששני צעירים בעלי יזמה הפכו אותו ל "גלריה 430- " וקירות של רבים מהמבנים כוסו בציורי גרפיטי מרהיבים.
מה פרוש השם "רבת אשלג"?
- רבת- אולי כיוון שהשכונה שכנה ליד מפעל שהפיק מים המלח אשלג והיה הרבה ממנו..
- קצת יומרני עבור שכונת משפחות עובדים אבל נסלח במסגרת ההתלהבות של ההתיישבות הציונית> רַבָּה הינו שם לוואי לעיר גדולה על פרווריה, כגון 'צידון רבה', 'תל־אביב רבה' (לעניין זה משמש בימינו: רַבָּתִי) (מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית).
מה פרוש השם קליה?
לא, אלו לא ראשי התיבות שקרא שמעון פרס לישוב קלי"ה (=קם לתחיה ים המלח). אלא מקורו בשם הלועזי של המינרל אשלגן- קליום Kalium .
קצת הסטוריה-
בשנת 1930 החלה הפקת המינרלים, אשלג וברום, מים המלח על ידי "חברת האשלג הארץ ישראלית" שהוקמה ביוזמת משה נובומייסקי, מהנדס מכרות יהודי שעלה לארץ מימת בייקל שבסיביר.
בשנת 1933- הוחלט להקים לצד המפעל ששכן בצפון ים המלח, לא רחוק מצומת הלידו של היום, שכונה עברית ראשונה עבור עובדי המפעל ובני משפחותיהם. עד הקמת השכונה נהגו העובדים לשהות בצריפים של מחנה עובדים בדומה למחנה העובדים שבסדום.
השכונה התקיימה כ-15 שנים. עם פרוץ מלחמת השחרור הוחלט על פינוי התושבים מתוך חשש שלא יהיה ניתן להגן עליהם במידה והשכונה תותקף ע"י הלגיון הירדני, עקב בידודה וריחוקה משאר היישוב היהודי בארץ שלפני הקמת המדינה.
לאחר פינוי השכונה מהמשפחות נשארו במקום עובדי המפעל שפונו מאוחר יותר ביחד עם חברי קיבוץ בית הערבה (קבוץ ששכן על אדמות הזיכיון של "חברת האשלג לסדום") ביחד עם לוחמי הפלמ”ח שהגנו על המפעל הצפוני. בליל ה-19.5.48 נערך מבצע השטה במסגרתו הושטו בספינות של המפעל – שבימים כתיקונם השיטו אשלג מהמפעל בסדום למפעל הצפוני – כמה מאות עובדים, לוחמים, וחברי בית הערבה לסדום שם שהו כחצי שנה. במהלך זמן זה נערך מצור על מחנה העובדים בסדום.
המפונים שהגיעו לסדום הכפילו בן לילה את כמות האנשים ששהו בסדום בזמן המצור. מול האיום הביטחוני היה מחנה העובדים ערוך כראוי אך הנצורים בסדום סבלו ממחסור במזון ובעיקר במים. בימים כתיקונם אספקת המים למחנה בסדום הייתה ממעיין חוחין המצוי בצדו הירדני של ים המלח אך היא הופסקה עם פרוץ מלחמת השחרור. במהלך המצור הצניחו לנצורים מים ממטוסים קלים ובנוסף הם הביאו מים מליחים, ממעיינות שבאזור מושבי כיכר סדום של היום. היו מספר ניסיונות מועט לתקוף את הנצורים אך מעבר לכך לא הייתה לחימה משמעותית באזור.
עם הסרת המצור במסגרת "מבצע לוט" פונו רוב הנצורים למרכז הארץ למעט חמישה איש בראשותו של מוסייה לנגוצקי שנשארו בסדום ושידרו לצד הירדני של הים שיש אנשים בסדום ושהמקום כביכול פעיל ולא נטוש. המפעל בסדום חזר לפעול ב-1952 עם הלאמת “חברת האשלג הארץ ישראלית" והקמת מפעלי ים המלח. לאחר מלחמת השחרור היה כל אזור צפון ים המלח בשליטה ירדנית עד שנכבש במלחמת ששת הימים על ידי צה”ל.
את הספור המלא על הקמת "חברת האשלג הארץ ישראלית" והתפתחותה ל"מפעלי ים המלח" , ספור היזמות והחלוציות של המהנדס נובומייסקי והאנשים שליוו אותו אפשר ללמוד ולראות במצגים מרשימים "במרכז המבקרים של ים המלח" הנמצא בדרום ים המלח.
איך מגיעים לשכונה?
אלו המגיעים מדרום על כביש 90 פונים לכיוון חוף קלי"ה. בצומת פנייה ימינה מובילה אותנו לכיוון המבנים עליהם ובתוכם יש יצירות גרפיטי מרשימות, פנייה שמאלה מובילה אותנו לכיוון שרידי השכונה העברית, "רבת אשלג". חפשו את השלט המציין את מיקום השכונה וצאו לסבוב קצר בין שרידי השכונה. לא הרבה נותר מהשכונה אך המקום המיוחד והספור המיוחד של השכונה מרשימים ביותר. ( בווייז: "גלריה מינוס 430 קליה")
