"שנאת זרים ושנאה עצמית מהותן היא אחת. כאשר האדם אוהב את המציאות, כאשר האדם מרגיש טוב עם עצמו…הוא יאהב גם את עצמו, וגם את זולתו ואת סביבתו" (אליעד כהן, 2011).
בשם חברי הפורום: בתיה רודד, טובה מרק, אוה פרברוף
כשאנו מנסים להבין מהם הגורמים לעלייה בגזענות בעשורים האחרונים, עולה נושא ההגירות חוצות העולם, בעיקר של פליטים, מבקשי חסות ומהגרי עבודה אל המדינות העשירות. קבוצות מיעוט גדולות, בלתי נטמעות, בערים הגדולות גורמות לתחושות של זרות וניכור ולהרגשה של "תפסו לנו את המקום".
אמנם, העידן הגלובלי, אותו אנו חווים, מספק אשליה של עולם ללא גבולות שמרחקיו התכווצו ואין מקום שלא ניתן להגיע עדיו, אך משבודקים את התהליכים לאשורם מתברר שמצב זה הוא נחלתם של מעטים מבין שבעת מיליארד תושבי כדור הארץ. אחת התוצאות של קיטוב עולמי חריף זה, מתבטאת בהקצנת הזהות הלאומית או הדתית והגברת העוינות בין קבוצות אתניות, מתוך חיפוש אחר מסגרת השתייכות קהילתית מוכרת שתספק זהות והגנה – תחושת מולדת – טעם של פעם, של מסלול חיים בטוח וחלוקה חברתית ברורה ומסודרת.
אנחנו חיים בעידן של אי-וודאות המערער את הביטחון ומצמיח פחד, לכן שכונות ויישובים ברחבי העולם ובישראל מקיפים עצמם בחומות, מצלמות מעקב, שיטור והסתגרות. אך ככל שהביצור עולה ומתפשט וכובש את המרחב הציבורי, החשד, הפחד וחוסר הביטחון גוברים במעין מעגל קסמים. שנאת "האחר" והגזענות המחריפות הן תולדה ותמונת ראי של מצב זה. בישראל עוד ניתן להוסיף על כך את טראומת ההשמדה שעבר העם היהודי.
אלא שלחברות שבהן מתפשט נגע הגזענות יש נטייה מובהקת לחוות משברים קשים, עד כדי התפוררות הסדר החברתי. התמיכה במעשי אלימות כלפי "האחר" מעידה על חולשה. זוהי חולשתם של מי שאינם יכולים להצדיק את עמדתם ואינם יכולים לבסס אותה על ערכי הדמוקרטיה.
הדילמה שמעלה דיון זה היא: האם עלינו להיכנע לתהליכים שתוארו, או שמא ניחנה התבוניות האנושית ביכולת המוסרית להבחין בין טוב לרע, בכוח ליצור תפנית ולהחדיר שינויים בתהליכים אלה, גם אם קטנים ומעטים? האם בכוחנו ליצור סדקים בחומת השנאה שאינה מובילה לחוף מבטחים?
אם לא נשאף לשינוי, אם לא נאמין גם בטוב שבאדם וביכולתו לשנות מציאות רעה, לא נוכל להישיר מבט אל עצמנו. לא נוכל ברבות הימים להתכחש לעובדה שהיינו חלק מכל הרוע והשנאה האפלה ובכך אישרנו את קיומה. ואכן, תושבי ערד הצהירו בתוכנית המתאר של העיר, כי ערד תהיה: "עיר תיירות, מדברית ורב-תרבותית", והרי אין הגדרה יפה מזו. מחזון נאור זה שומה עלינו לגזור מטרות ויעדים ולהתוות דרך.
לפיכך, אנו, קבוצה מתושבי ערד, הקמנו השבוע את פורום "הקשת בערד". "קשת" – הן במשמעות של מגוון בתוך רקמה אנושית אחת והן כראשי תיבות – "קבוצה לשיתוף תרבותי".
אנו חותרים לממש את החזון של ערד ולהפוך אותה לעיר שההרכב האנושי המגוון שלה צובע אותה בגוון ייחודי. עיר שלפיד הסובלנות שלה יוביל בישראל גישה אחרת מזו הרווחת, רוויַת השנאה. יקדם את ערד כמקום נעים, בו חיות זו בצד זו קהילות שונות ללא אלימות ושנאה. מקום של שילוב ידיים והבנה, ללא השתלטות והשתררות, ללא הסתה, שיסוי והטרדה של קבוצה אחת כנגד רעותה, ולכן גם מקום בטוח שאינו נזקק לחומות ואינו מנהל משטר של פחד.
אנו מקווים שרבים מתושבי העיר יחברו אלינו לפעילות הרואה את האדם שבכל אחד מאיתנו.
בשם חברי הפורום: בתיה רודד, טובה מרק, אוה פרברוף