(צילום: בועז לנגפורד, באדיבות יחידת חילוץ ערד)
מתחת לפני האדמה רב הנסתר על הגלוי. אך דווקא המסתורין הזה הוא שמושך אנשים מסוימים, כמו חוקרי המערות, להרפתקה. הם מוכנים להתעמת עם הפחדים מאי הוודאות, ממקומות סגורים, מהחושך ומהליכה לאיבוד ולרדת לבטן האדמה. אז בואו נגיד את מילת הקסם – Open Sesame! ונצא להציץ בעולם המערות.
מאת: ענת רסקין
צילומים: בועז לנגפורד
מערה מדומה, בתורת הסמלים בפסיכולוגיה, לרחם. זו החוויה הבראשיתית, הראשונית. חקר המערות הוא אולי החזרה לאמא אדמה. מערות תמיד הלהיבו את הדמיון האנושי ורבים הסיפורים על שודדים המטמינים בהן אוצרות או על אוצרות ארכיאולוגיים שנמצאו, חלקן במקרה, ופתחו פתח להבנת ההסטוריה. אך מעבר לקסם הספורים, מערות קשורות תמיד בפחדים קמאיים מתובלים במכשפות ויצורי פרא.
בחודש ינואר 2011 התקבלה הודעה במשטרת ערד, מצעיר אחרי צבא החוקר מערות, שהודיע כי מצא גולגולת ושרידי אדם במערת הצבוע שבין נחל אבוב לנחל להט. בעקבות ארוע זה נפגשתי עם בועז לנגפורד ושמעתי ממנו על אהבת מערות ומה זה אומר להיות חוקר מערות.
למערת הצבוע הגיע לבד, באופן עצמאי, מתוך עניין. "רציתי לראות מה יש בה. משך אותי להכיר אותה". הסקרנות הזו עלתה לו בקדחת המערות הנגרמת מעקיצת קרצית המערות והוא אושפז בבי"ח. יחידת חילוץ ערד שנקראה להגיע ולברר מה קורה במערה קבלה טיפול אנטיביוטי מיוחד לפני ואחרי כניסת המתנדבים למערה. במערה נמצאו גולגולת ושרידי אדם וגם שרידי חיות. השרידים נלקחו לבדיקה במכון לרפואה משפטית באבו-כביר ונפתח תיק חקירה במשטרת ערד.
את מערת הצבוע בנחל אבוב (שאורכה 700 מ') מצא הביולוג גיורא אילני (מי שעשה מחקר על נמרי מדבר יהודה) כבר בשנות ה-70/80 וכבר אז מצא גולגלות אדם במערה. זו הפעם השלישית שמוצאים בה גולגלות אדם, מספר בועז. ההשערה היא כי יתכן וזו מערת קבורה או שהמערה משמשת צבוע שהטמין במקום שרידי אדם וחיות שהוא מצא בשטח.
בועז, בחור בשנות העשרים לחייו, במקור מגבעת שמואל "אבל בעיקר מסתובב בשטח", עובד עם המרכז לחקר המערות בישראל (מלח"מ) השייך לאוניברסיטה העברית- מחלקה לגיאוגרפיה בהר הצופים בירושלים. המרכז, שהוקם לפני 30 שנה ע"י פרופ' עמוס פרומקין, עוסק בלימודי תורת חקר המערות- ספלאולוגיה- ומיפוי מערות בישראל. וכן- אפשר להוציא תואר אקדמי בנושא.
ארגון נוסף הפעיל בישראל בנושא המערות הוא מועדון סארמה sarma בו עוסקים יותר בצד הספורטיבי-אתגרי של תחום חקר המערות. סרגיי שיפיצין שנולד בסיביר הצטרף כבר בגיל 16 למסע של חוקרי מערות למערת מפרצים. "מפלס המים היה נמוך למזלנו ואיפשר גישה לאולם שנראה כמו ביתה של מלכת הקרח" כעבור שנה הקים עם שלושה חברים את קבוצת ארביקה (על שם רמה בהרי קווקז) שמטרתה לגלות מערות חדשות בקווקז. ב־1990 גילתה החבורה את המערה השישית בגודלה בעולם, סרמה (Sarma) שמה, שעומקה 1,549 מטר. המערה נתנה לחבורה את שמה החדש. ב־1995 עלה סרגיי לארץ וממשיך פה בפעילות עם מועדון 'סארמה'.
– איך מגלים מערות?
בועז: "זה יכול לקרות כחלק מיציאה לסקר במטרה למצוא מערות למטרת מחקר כמו סקר מערות השומרון שנערך בשנות ה-80. אותרו אנשי שטח בין אנשי השומרון שסיפרו על מערות באזור ואז אנשים סוקרים את השטח בפריסה עד שמוצאים מערה. אפשרות אחרת היא גילוי מקרי של מערה עליה מודיעים למלח"מ והם יוצאים לחקור את המערה ולפעמים מוצאים תוך כדי עבודה גיאולוגית או ארכיאולוגית. עבודת המיפוי נעשית לפי אמות מידה בינ"ל".
– איך אתה התחלת להתעניין במערות?
בועז: "חשבתי שכולם אוהבים מערות. פשוט אהבתי את זה. אהבתי לטייל ולהכיר את השטח. נגשתי למערות כמו שמישהו אחר מתעניין במעיין. אני נמשכתי למערות".
העיסוק במערות החל עוד לפני השרות הצבאי שלו. את כישורי הסנפלינג והידע בעולם החבלים, החשוב כל כך בחקר מערות, קיבל בשרות הצבאי במדור טג"ח (טיפוס, גלישה, חיפוש) השייך לבי"ס לוט"ר (-יחידת ההדרכה הצה"לית לתחום הלוחמה בטרור האחראית גם על הכשרת יחידות מובחרות של צה"ל בתחום והשימוש בטכניקות סנפלינג וטיפוס).
בעוד חודש הוא נוסע לחצי האי קרים עם קבוצה שמפתחת את האזור ומחפשת מערות. זהו טיול בעל אופי קצת יותר הרפתקני-ספורטיבי, "בד"כ אני יוצא למערות כי אני רוצה שזה יתחבר למשהו פרקטי ולא סתם ללכת לראות מערה".
– אלו תכונות מאפיינות חוקר מערות?
"חוקר צריך להיות איש שמסוגל לסחוב דליים דרך מחילה צרה, לעבוד בלחות, חושך, עבודה סיזיפית.. עניין של חיבור לנושא. בוודאי לא לסבול מקלסטרופוביה ולפחד מחושך. מספר מועט של אנשים עוסקים באופן אקדמי-מחקרי בעולם המערות וזה מורגש גם מבחינה תקציבית".
– מה הסכנות הטמונות במערה?
"באופן כללי בכל המערות הבעיה העיקרית היא תקשורת עם העולם החיצוני. תמיד יש לדווח לאיש קשר כשנכנסים למערה ולתת נ.צ. וזמן שאחריו צריך להתחיל לדאוג. סכנת החושך – צריך פנסים ופנס נוסף לחרום כי בתוך המערה יש חושך מצרים. כמו כן עלול להיות חוסר בחמצן. באזור סיני, ירדן וישראל ישנה סכנה של קרציית המערות האחראית לקדחת המערות. הקרצייה נמצאת במערות אופקיות וצריך לדעת איך לטפל בזה".
"במערות אנכיות יש פירים (כמו במערות בית גוברין) וסכנת נפילה לפירים וגם יש מפלסים המצריכים שימוש בחבלים, עיגונים וידע בסנפלינג. התפתח בתחום החבל עולם שלם של מערנות ואימונים מיוחדים למערות הללו- אימוני טג"ח – קורסים שאפשר לעבור גם באזרחות".
אלי שגיא מפקד יחידת חילוץ ערד: "ההליכה למערת הצבוע הייתה מאומצת. הכניסה אליה לא פחות קשה בגלל כניסה צרה שיש לזחול אליה. נכנסים לאולם, אחריו יש לזחול שוב לעבר אולם גדול יותר בו נמצאו הממצאים. המקום מלא אדמה אבקית מלאה בקרציות והיינו צריכים להתמגן היטב. כדי לשמור על קשר עם המתנדבים שנכנסו למערה ניתן להם טלפון שדה וכבל ח-10 ששימש לקשר קווי וכסימון בנבכי המערה".
חוקר המערות הוותיק, ינון שבטיאל, מספר באתר שלו על הרפתקאותיו במערת סדום שכמעט עלתה לו ולחבריו בחייהם. מערת המלח הגדולה שבהר סדום היא "עולם אקזוטי, יוצא דופן, חלום הלילה של כל חוקר מערות" מנסה להסביר בועז את הסיכון שנלקח. לפני ינון היה זה החוקר פרופ' עמוס פרומקין שעשה את הדוקטורט שלו וביחד עם משלחת איטלקית בשנת 1983 חקרו את המערה.
הסיפורים מספרים על יופי יוצא דופן של נטיפי מלח בחדרי מלח גדולים שהאור המרצד בהם מהפנט את השוהים במערה וגורם להם להשבות בקסמיה ולהסתכן.
חלקה הדרומי של מערת סדום גובל במפעלי ים המלח והחלק הצפוני בשמורת טבע. המערות עדיין פעילות, יש קריסות וכל שיטפון באזור משנה את המערה עד כדי אי התאמה למפות שנמצאות בידינו. גם השינוי במפלס ים המלח משפיע על המערות. לכן אסור למטיילים להיכנס לשם. לאורך השנים יש שם כל הזמן מחקרים.
החוקר ינון וחבריו נכנסו למערה והלכו בה לאיבוד בנפתולי המחילות החשוכות וכמעט שילמו על כך בחייהם. התיאור החי של ההתנסות מעורר צמרמורת ויכול להשבית כל סקרנות בנוגע למערות.
המערה כמקום מחסה ומפלט
כבר בימי קדם שמשה המערה למגורים, מסתור מחיות טרף ומזג אוויר. על מערות מפלט קראנו בספור של גדעון בספר שופטים או של דוד מפני שאול. מערות מפלט רבות משויכות לתקופת המרד ברומאים- המרד הגדול ומרד בר כוכבא. בשפלת יהודה, בגליל הן מתוארות ע"י יוסף בן מתתיהו שהיה מפקד הגליל והכשיר מערות כמפלט למורדים. ציורי האדם הקדמון על קירות המערות כמו גם ממצאים ארכיאולוגים אחרים מספקים מידע רב על התפתחות החברה האנושית וההסטוריה. בישראל האופי הגיאו-היסטורי יוצר חיבור חזק לארכיאולוגיה.
במצפה רמון נמצאה מערה והתגלה בה קנקן מתקופת הברונזה הקדומה. במערות מפלט כמו מערת התאומים של רט"ג – נמצאו 124 מטבעות מתקופת בר כוכבא. מטבעות רומיים מכסף וזהב, קנקנים, כלי נשק מהתקופה הרומית. וכמובן המערות במדבר יהודה שהביאו לתגליות הארכיאולוגיות המשמעותיות של מצדה וקומראן.
בועז: "מערות הן גם מבנים די יציבים. אחרי רעידת אדמה אפשר לדגום נטיפים ורואים שהמערות שרדו רעידות אדמה. במערה בשומרון למשל, מצאו התושבים הערבים מקלט מההפגזות".
המערה כמערכת מיקרוקוסמוס סגורה
מערות מאופיינות גם בבעלי חיים הייחודיים להן. טרוגלוביט (Troglobite) הוא שם כולל למינים רבים של בעלי חי זעירים המצויים כל ימי חייהם בחלקים חשוכים של מערות ואתרים דומים. בעלי חיים אלה בעלי התאמה אנטומית ופיזיולוגית לסביבה חסרת אור שמש. יש דגי מערות השייכים לעולם התת קרקעי וזקוקים לחושך או זוחלים של מערות. דיירים אחרים במערות הם: העטלפים, הקרציות ואורחי המערות הם הצבוע והדורבנים.
"במערת איילון ברמלה מצאו 9 מיני בע"ח כולל משפחה חדשה למדע גם במערות סביב הכנרת יש בע"ח האופייניים לעולם המים התת קרקעי". "מערת איילון סגורה לציבור בכדי להמשיך ולשמר את מערכות החיים הקיימות בה. חקר מערת איילון הוא דוגמה למחקר רב-תחומי הכולל גיאולוגיה, גיאוכימיה, מיקרוביולוגיה וזואולוגיה ולכן מעורבים במחקר חוקרים מתחומי מדע רבים".
"המערות הן עולם רגיש. מעבר לחשש לפגיעה בנטיפים המערות רגישות באופן כללי ולכן מחמירים ושומרים עליהן. פתיחת מערות לביקורי קהל דורש עיון ולכן לא כל המערות נפתחות לצרכי תיירות", מסביר בועז.
– אלו הן המערות הידועות בארץ ?
בועז: "מערת הנטיפים בבית שמש, מערות בית גוברין, הארבל, מערת עלמה באזור צפת, מערת סבח בגבול הצפון, מערת התאומים בירושלים, מערת המיש בזכרון יעקב, מערת מלח"מ בהר סדום, מערת הצבוע, מערת איילון ברמלה ועוד.
ישנם גושי מערות בעיקר באזור החרמון, הר מרון ורכס פקיעין הגדוש במערות. גם בשומרון בשדרת ההר המרכזית ובמדבר יהודה-במצוקים. אולי בגלל מערות המפלט הבר כוכבאיות נעשו סקרים מקיפים. למשל הסקר של רועי פורת שנערך בשנים 2000-2005 ובו התגלו עשרות אולי אפילו מאות מערות באזור". "בשכונת 'דניה' בחיפה יש מערה כמעט מתחת לכל מכסה ביוב. גם באריאל".
– באלו סוגי קרקע נמצא מערות?
במלח ("צריך יחס עדין בין מיעוט משקעים לקרקע), בגיר ("צריך יותר משקעים") אבל גם בבזלת וגם בכורכר שבחוף הים נמצא מערות. בבזלת, המערות נוצרות מתופעת צינורות לבה ((lava tube תופעה אופיינית לאזור ירדן, סוריה ורמת הגולן. מערות באורך של בין 1-3.5 ק"מ שנוצרו מהתקררות שכבה עליונה ותחתונה כשבאמצע המשיכה הלבה לזרום ויצרה מערה או כתוצאה משכבות של בזלת-קרקע-בזלת שבמשך השנים במקום שכבת הקרקע נוצרה מערה.
– איזו מערה הארוכה ביותר או העמוקה ביותר בישראל?
העמוקה ביותר היא המערה האנכית במירון הנקראת ע"י הערבים תושבי האזור: 'ההוטה של הג'רמק' (לוע הלוויתן) או גם 'ביר אל שיטן' (בור השטן). עומקה נקבע ע"י חוקרי המלח"מ ל-147 מ'. בקווקז, מספר בועז המקום הנמוך ביותר אליו הגיעו היה בעומק של 2191 מ', במדינת אבחזיה.
מערת המלח"מ בהר סדום הייתה מערת המלח הארוכה בעולם והחזיקה בשיא של 6 ק"מ. לאחרונה האיראנים גילו מערת מלח הגדולה בחצי ק"מ מזו הישראלית ושברו את השיא. מערת הגיר הארוכה ביותר היא מערת חריתון במדבר יהודה באורך של 3,450 מטר (לעומת 2,600 מייל המערה הכי ארוכה בעולם) "זאת בגלל שילוב של מיעוט משקעים וחוסר במסה משמעותית בגיר" מסביר בועז.
המערה השלישית בגודלה בישראל היא מערת איילון שהיא בעצם רשת מחילות טבעית באורך של 2,500 מטר, באזור מחצבת מפעל נשר ברמלה. הפתח אל המערה נוצר כאשר דחפור עסק בכרייה במחצבה.
מאז ומתמיד פינטזו אנשים על ירידה למרכז כדור הארץ או אפילו יציאה בצידו השני לאחר חפירת מנהרה. האם זה לא מפחיד לרדת לעומק האדמה? "פנטסטי, נהדר לרדת לעומק האדמה. דווקא שילוב הגובה הופך את זה למעניין יותר" עונה בועז בהתלהבות.
