העיר ערד החדשה נקראת ע"ש ערד העתיקה ששכנה באזור. אך מה פרוש המילה ערד? האם יש קשר לחמור הבר בשם ערוד? האם הערוד בכלל חי בעבר באזורנו? ואיך החיה היפה הזו הנמצאת בסכנת הכחדה, הגיעה למדינת ישראל המחדשת ימיה כקדם?
מאת: ענת רסקין
בספר במדבר, פרק כ"א, פסוק א' מוזכרת ערד: "וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ-עֲרָד, יֹשֵׁב הַנֶּגֶב" כך גם בבמדבר, פרק ל"ג, מ': "וַיִּשְׁמַע, הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד, וְהוּא-יֹשֵׁב בַּנֶּגֶב, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן–בְּבֹא, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
מה פרוש השם- ערד?
כיוון שמקורה כנראה בכנענית לא נוכל לדעת בברור. עם זאת בספר איוב ואח"כ גם בגמרא ובמשנה נזכר בעל חיים בשם: ערוד שהיה כנראה נפוץ באזור מדבר הנגב.
בספר איוב הוא מופיע לראשונה: "מִי שִׁלַּח פֶּרֶא חָפְשִׁי וּמֹסְרוֹת עָרוֹד מִי פִתֵּחַ. אשר שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלֵ חה " [ספר איוב, פרק ל"ט, פסוק ה'] במשנה ובגמרא מוזכרים צמד השמות: פרא-ערוד כאחד מצמדי מילים נרדפות המופיעים בתנ"ך.
לחוקרים לא ברור אם ערוד ופרא הם שני שמות נרדפים או שמות של שני בעלי חיים שונים הנזכרים גם בשמות: מרודא (פרא) וערודא (ערוד) או כמו בערבית סורית: ערדא הוא 'חמור בר'.
זהר עמר, ("פרא וחמור — ומה שביניהם", באתר האקדמיה ללשון העברית) כותב שהשם העברי פרא לאותו בעל חיים היה שכיח יותר בתקופת המקרא ואילו בתקופת המשנה היה מקובל יותר בלשון חז"ל השם ערוֹ ד, כנראה בשל קרבתו לשם הארמי ערדא. הוא כותב שבתקופת התלמוד רווחה הפרשנות שקיים קשר בין שם המקום ערד לערוד. על סמך מדרש שמות זה הוא מבאר את משמעות הכיתוב המופיע במפת מידבא — Αραδιοι οἱ / ἐξ Αραδ" — עֲ רָ ד משם הָ עֲ רָ דִ ים", כלומר על שם הערודים שהיו מצויים באזור זה בעבר".
זהר עמר מזהה את הפֶּ רֶ א המקראי עם העָ רוֹ ד הנזכר במקורות העבריים הקדומים עם hemionus Equus .לכן, הוא כותב שהכינוי של חמור בר אפריקאי (africanus Equus) בלשון העברית המודרנית בשם ערוד הוא מוטעה, ואין כל ראיה שיצור זה התקיים בארץ ישראל כחיית בר. לעומת זאת הפרא היה אחד מחיות הבר הבולטות שאפיינו את נוף המדבריות של דרום ארץ ישראל ועבר הירדן (עמון ואדום).
אין זה נדיר שמקומות מזוהים בשמם לפי שם החיות האופייניות לאותו אזור. נחל יעלים נגזר מערבית: ואדי אל בדן= יעלים. נחל פראים (חמורי בר), הר צבאים, עין גדי, סוסיא (סוס?), תל עירא (עייר?) ולכן אולי גם ערד שמה לקוח מהערוד?
הערוד
הוא חמור הבר, גדול מן הפרא ונבדל ממנו ברגליו המפוספסות בטבעות רוחב חומות כהות. הערוד היה נפוץ בצפון אפריקה ובמזרחה, אך מרבית הפרטים הושמדו בידי האדם בשל ציד לשם אכילת בשרו הידוע בעדינות טעמו. עוד היה נהוג להכליא אותו עם חמור הבית. כיום נותרו רק קבוצות בודדות שעדיין מתקיימות בדרום מזרח מצרים ובאתיופיה. בישראל היה הערוד נפוץ כנראה באזורי מדבר ובתקופת התלמוד היה, כנראה, מצוי הרבה בארץ ישראל.
כיום יש כ-500 ערודים בעולם ומתוכם כ-130 בגני החיות תחת גרעין רבייה בשל סכנת ההכחדה החמורה בה הם נמצאים. זהר בן שטרית מנהל שמורת חי-בר החדש בערבה מציין שגם בישראל הערודים הנמצאים בחי-בר הם חלק מגרעין הרבייה העולמי. בחי-בר יש 4 נקבות שהיו אמורות להתאחד עם זכר שהיה צריך להגיע מחו"ל אך בגלל הקורונה הגעתו מתעכבת.
ערוד או פרא, כך או כך חמורי-בר צוינו במקורות כסמל לחופש עד כדי פראות נטולת רסן או סמל לאדם גס רוח, פראי.
ומה הקשר בין ערוד לקרנף?
לאברהם יפה ז"ל מי שהיה מנהל רשות שמורות הטבע (1965) ושהקים את החי-בר ביטבתה יחד עם אורי צאן (בשנת 1968) היה חזון במסגרתו כל החיות אשר מוזכרות במקרא ישובו לשמורות הטבע בישראל. בשנת 1972 נפגש יפה עם ג'ושוע וקסלר, מנהל גן חיות ליד ניו-יורק, ממנו שמע על שני סוחרי חיות איטלקיים באתיופיה אשר נתקלו בעדר ערודים. הממשלה האמריקאית הקשתה על קניית הערודים ויפה שהבין וניצל את חלון ההזדמנויות שנקרה בדרכו הלך וגייס הלוואה של 90,000$ מאברהם אגמון ז"ל, מנכ"ל משרד האוצר.
יפה גם ניצל את קשריו עם מפקד חיל האוויר מוטי הוד וכך בספטמבר 1972 מטוס הרקולס, שכינויו "קרנף", שהיה שייך בתקופה זו לטייסת 120 ("ענקי המדבר"), והיה במשימת הטסת ציוד לאדיס אבבה באתיופיה, העמיס לבטנו 12 ערודים בדרכו חזרה לישראל. המטוס נחת בשדה עציון בסיני ופרק את החיות. אנשי החי-בר היו שם וחיכו לקלוט אותם. (ביטאון חיל האוויר מספר 242, [1 אוגוסט 2018] כתבה: "חי בועט וטס" מאת: כרמל להד).
יקירתי, קרנפה אמיתית,כלומר הרקולסה
נהניתי, והוספת לי פרטים שלא ידעתי.
שבת שלום ויישר כוח!