הם לא שלחו אותו לייצג את ברה"מ באליפות עולם בהאבקות אז הוא קם ועזב. עלה ארצה בגיל 23 ורק תרמיל בידו. הרגיש מיד בבית. התמודד עם ההתמכרות לחומרים כימיים שניתנו לו ברוסיה וניצח. הפך למאמן מועדון ההאבקות בסגנון יווני-רומי בערד וכיום מוביל 70 חניכים להשגים באליפות הארץ ובתחרויות בינלאומיות. החודש הוא מונה למאמן נבחרות ישראל של הנוער, קדטים והבוגרים. מעבר להגשמת החלום והניצחון האישי והספורטיבי הוא חולם גם למען העיר ערד.
מאת: ענת רסקין

הניצחון של אלכסיי ספוז'ניקוב

תעודת זהות
שם: אלכסיי ספוז'ניקוב
נולד: אוקראינה גדל בצפ'-מז' רוסיה – צ'וקוטה
גיל: 36
נשוי +2
עלה ארצה בשנת 1997 בערד משנת 1998
השכלה: תואר ראשון בהוראת חינוך גופני
עיסוק: ספורטאי בעל השגים בינלאומיים בענף ההאבקות. מאמן מועדון ההאבקות 'הפועל ערד' בסגנון יווני-רומי. החודש קבל מינוי כמאמן נבחרות ישראל בהאבקות. (הנוער, קדטים ובוגרים).

אל ענף ספורט ההאבקות בסגנון יווני-רומי הגיע אלכסיי דרך המשפחה. דודו היה הראשון שעסק בענף זה במשפחה ובכלל בעיר אומסק שברוסיה וזכה במקום שני באליפות ברה"מ. עד היום יש על שמו תחרות בינלאומית בעיר אומסק וחניכיו משמשים כמאמנים למרות שנפטר ממחלה בגיל צעיר.

אביו המשיך את המסורת והפך להיות אלוף אוקראינה. לאחר שסיים את לימודי התואר הפך למנהל בי"ס לספורט. "לא דחפו אותי לעסוק בהאבקות" אומר ספוז'ניקוב. "אמא דווקא שלחה אותי מגיל 7 ללמוד כינור". אבל הוא הגיע גם לאימוני ההאבקות ונכנס ללמוד בבית הספר את ענף הספורט הזה. לא עבר זמן רב והוא הגיע להישגים מרשימים: אלוף ברה"מ לנוער, אלוף סיביר והמזרח הרחוק, פעמיים אלוף רוסיה, ו-3 פעמים אלוף אוקראינה.

מה קרה שלמרות ההישגים המרשימים החלטת לעזוב ולעלות ארצה? "נפגעתי". אלכסיי שרצה להגיע לאליפות עולם ולא נבחר לייצג את ברה"מ – נפגע אישית ועזב. בן 23 בעל גאווה ודעה, ארז תיק ועזב. "הגעתי לישראל – ולא יודע למה – הרגשתי מיד בבית". ההורים ואחותו הגיעו מאוחר יותר לטיפול רפואי בארץ וגם הם נשארו. כולם גרים בערד. "הגענו לארץ. עוד לא תרמנו כלום למדינה ובכל זאת טיפלו בנו, נתנו קצבה, כבוד. נגנבנו מהיחס והחלטנו להשאר".

אלכסיי וגם אביו הינם גברים חזקים למראה. חסונים ומחוספסים אבל דווקא הרגש והנאמנות מרכזיים בחייהם. מעבר לרגש יש באלכסיי כנות וישירות שנוגעים בכל בן אדם ונכונות להעניק במקום שהוא מקבל. תופעה די חריגה בזמננו.
לאחר זמן מה התחיל לדגדג לאלכסיי לחזור לפעילות ספורטיבית והוא נכנס למקלט בישוב אופקים, בו גר, לצפות באימון של חוג האבקות חופשית שנערך שם. בקש להיות עוזר מאמן עד שהגיע הזמן וגברה בו ההחלטה להיות מאמן עצמאי בעל מועדון משלו והוא חזר לערד בשנת 2004 בכדי להגשים זאת.

"צילמתי מודעה קטנה ושכפלתי אותה והסתובבתי בעיר וחלקתי". התחלתי עם חניך אחד. לא עבר זמן רב והיינו 15 חניכים. קבלתי מעמותת הספורט חדר קטן באולם 'אלון' וחלקנו אותו עם חוג הג'ודו. כיום יש במועדון 'הפועל ערד'בהאבקות  70 חניכים מגיל 5 ועד 17 ועדיין אנחנו באותו חדר.

לא זה מה שמונע מהם להשיג הישגים מרשימים!

ספוז'ניקוב מתגאה בכך שבכל שכבת גיל במועדון יש חניכים שזכו במדליות באליפות הארץ כולל אלוף הארץ מכל גיל. 2 חניכים הם חברי נבחרת ישראל – בורדיני ולדיסלאב ובביז'אייב עובדיה. גם הישגים בינ"ל יש לחניכי המועדון – דידוק דניס זכה במדליית ארד בתחרות בינ"ל ברוסיה. בורדיני ולדיסלאב זכה במקום ראשון והוא אלוף סיביר והמזרח הרחוק וזכה במקום 5 בתחרות בינ"ל בהולנד. בביז'אייב עובדיה מועמד של איגוד ההאבקות הישראלי לאולימפיאדה לקדטים שתתקיים בסינגפור (בפעם הראשונה). ובפברואר 2010 השתתפו 2 חניכים מערד – בביז'אייב וזילמנוב איבגני – בנבחרת ישראל שהשתתפה בתחרות בינ"ל במוסקבה וזכו במקום 1 קבוצתי תוך שהם מנצחים את נבחרת מוסקבה.

"זה עוד לא הכול. מאחוריהם יש עוד צבא שלם של חניכים שמחכים בתור!" מבטיח המאמן הגאה.
מה החלום שלך? "החלום זה להגיע לאולימפיאדה. אבל קודם כול החלום שלי שהחניכים במועדון יהיו תלמידים טובים, חיילים, אזרחים טובים ובעלי משפחה טובים. ספורט ההאבקות זה כלי לעבודה ולמידה גם לרגעי האמת. הכול קורה על מזרן ההאבקות. התוצאות הספורטיביות זה הדובדבן שעל הקצפת". .

כמו שציינו מקודם לאלכסיי ספוז'ניקוב יש שני צדדים באופיו. האחד קשוח, מציב גבולות, דורש השגים והשני רך ודואג. המשותף לשניהם זו איכפתיות ואופי חזק. "אני משלב בין שתי עבודות: מועדון ההאבקות והיחידה להתמכרות". בקריית האומנים נמצא הצריף המטופח בו עוזרים ותומכים לנגמלים מסמים ואלכסיי מדריך שם. העבודה עם הנגמלים באה ממקום אישי וגם נותנת לו תובנות לחיים אותם הוא מנסה להעביר לחניכי מועדון ההאבקות.

"ביחידה להתמכרות אני רואה לאן אפשר להביא את החיים. חיים בלי משמעות, בלי גבולות, בלי עקרונות.. משתדל שהחבר'ה במועדון ההאבקות יהיו רחוקים מזה". מרבית חניכי מועדון ההאבקות הינם ילדי עולים שגם כך נמצאים במצב של ילדים בסיכון. 80% מהחניכים באים ממשפחות חד הוריות, מסביר אלכסיי, או שהוריהם עובדים קשה שעות רבות במשך היום. "בעיר אין להם לאן ללכת. אני תופס אותם שלא יסתובבו ברחוב. שלא יאבדו את הדרך". "צריך לעניין אותם ולתת להם תקווה. להראות להם שהם יכולים להגיע לאנשהו. שאם רוצים ועושים, אין סיבה בעולם שלא תצליח ותגיע למטרה".

הספורטאי והמאמן אלכסי ספוז'ניקוב יודע זאת ממקור ראשון. כמי שעסק בספורט המקצועי נעזר גם בחומרים כימיים. "זהו דבר מקובל בספורט המקצועי ברוסיה ובהרבה מקומות בעולם. שימוש למשל באפידורין יכול להוציא מספורטאי 80% מהיכולת שלו לעומת 25% שהוא יכול להוציא מעצמו וגם אז רק אם הוא בראבק". אלא שזהו חומר ממכר. הרבהספורטאים שנגמר העניין בהם לא מטופלים והם צריכים להתמודד בעצמם עם התוצאות הלא נעימות. כך גם קרה לספוז'ניקוב.

בארץ עזרו לו להגמל ולהתמודד. "החזירו אותי לחיים והחלטתי שאני לומד את הנושא ועוזר לאחרים". הוא יצא ללימודים בנושא בבית ברל ועבד בהוסטל של רשות השיקום לאסיר, בקהילה הטיפולית 'זוהרים' ובערד. "זה עוזר גם לי, לנשמה. במיוחד כשמצליחים להוציא מישהו מהבוץ ויש לי חלק בהחלמה שלו. הייתי שם ועזרתי לו בעבודה שלו על עצמו".

איך מתמודדים ספורטאים מישראל, שלא מקובל בה להשתמש בתוספים הכימיים, מול נבחרות עולם שבהן הדבר כן מקובל ומביא אותן ליכולות גבוהות יותר? ספוז'ניקוב: "בארץ לא נהוג להשתמש בחומרים האלו ובכל זאת קורים דברים נפלאים ומגיעים לתוצאות מרשימות. בשום מקום בעולם גם לא מקובל ש-70 חניכים מתאמנים בחדר של 15×6 מטר או שמאמן צריך להיות גם מסג'יסט, גם רופא, אדמיניסטראטור, תזונאי, מגייס כספים, פסיכולוג.. הכוך בנוסף למאמן ובכל זאת מגיעים לתוצאות".

והתוצאות: בחודש מרץ קבל ספוז'ניקוב את מינויו להיות המאמן של נבחרות ישראל. נוער, קדטים ובוגרים. "חייל טוב שלא רוצה להיות גנרל, הוא חייל טוב?" וכדרכו, יש לו גם תוכניות.

אומנם ישנם 4 מאמנים שיחליפו את מקומו במועדון ההאבקות הפועל-ערד אך הוא לא מוותר ורוצה ליצור מצב בו אימוני נבחרת ישראל יערכו בערד ובעקבותיהם גם מחנות אימונים של נבחרות מחו"ל. שערד שתהיה בירת ההאבקות. "כל מה שצריך זה רצון טוב והחלטה. כמו למשל להפוך את אולם הכדוריד הישן למתקן בינ"ל לאימוני האבקות. כיום כשיש את היכל הספורט זה לא יפגע באף אחד בעיר. זה יכול לקרות תוך שבוע! אם ירצו. זה גם יקדם את העיר שלא מממשת את הפוטנציאל שלה".

מה המינוי בשבילך? "בשבילי זה כבוד גדול. עוד מדרגה. הכנה לעבודה מאד קשה. כאשר אני מקבל על עצמי להוביל אתנבחרות הנוער, קדטים ובוגרים של ישראל. כי אם כבר קבלתי את התפקיד, אני רוצה לעשותו על הצד הטוב ביותר. להכנס להסטוריה כמו אלו שלפני. גם בענף ההאבקות בישראל יש מורשת. מה החלום? "החלום שלי שיזכו בתחרויות עולם ויגיעו לאולימפיאדה".