(צילום-ענת רסקין)
האחרונה במינה באזור הערבה, בית גידול למינים בסכנת הכחדה מלחת סדום שבדרום ים המלח היא נושא המחלוקת בין חקלאי היישובים נאות הכיכר ועין תמר שרוצים לפנות המוקשים ולעבד האדמה לבין החברה להגנת הטבע שמעוניינת להכריז על המקום כשמורת טבע.
מאת: ענת רסקין
עוד לא סיימנו עם ההפגנות והמחאה נגד הכרייה בחולות סמר שבערבה התיכונה וביום שבת 31/12/11 בשעות הבקר פעלה החברה להגנת הטבע וביס"ש עין גדי באזור כיכר סדום בקריאה להפוך את אזור מלחת סדום לשמורת טבע במקום לשדות חקלאיים.
הפעילות למבקרים כללה הסברים על המלחה ואופייה האקולוגי, הסברים על צפרי המקום וטיבוע צפרים, סיורים רגליים למשפחות וטיולי אופנים בסביבת הישובים נאות הכיכר ועין תמר שבדרום ים המלח.
מלחת סדום היא המלחה האחרונה שנשארה בבקע ים המלח. 5 מלחות שהיו בערבה חוסלו עם התפתחות החקלאות באזור. המלחה מהווה בית גידול ייחודי ונדיר בישראל שחלקה הגדול נשמר עד היום בעיקר בגלל חשד למיקושו.
אהוד, ש"ש מביס"ש עין גדי מסביר לקהל כי בבית גידול זה מתקיימת מערכת אקולוגית ייחודית, המכילה מספר רב של מיני חולייתנים הנמצאים בסכנת הכחדה. הבולט שביניהם הוא התחמס הנובי, עוף לילה אוכל חרקים, שתת המין המקומי שלו הוא כמעט אנדמי לישראל. מלחת סדום היא המקום האחרון בו נותרו בישראל זוגות של מין זה. האזור עשיר במגוון מיני העטלפים- במלחה נמצאו 16 מיני עטלפים, מתוכם 14 המוגדרים בסכנת הכחדה.
עוד אפשר למצוא במלחה: קרקל, חזיר בר, לטאת כוח אפורה, צבועים, ודגים מיוחדים לאזור החיים במי תהום מליחים גבוהים ומבחר עצי אשל ייחודיים לאזור המלחה.
"עקב כוונות חקלאים לפנות את השטחים הממוקשים ולעבדם, ישנו איום מיידי על המשך קיום המערכת הטבעית בשטח" אומרים בחברה להגנת הטבע. "ישנו צורך דחוף במציאת פתרון שיבטיח מחד את קיום המערכת האקולוגית המאפיינת את מלחת סדום ומאידך תתאפשר התפתחות של הישובים לפי תוכניות המתאר השונות. איזון זה יוכל להישמר רק ע"י תכנון מושכל ויצירת אינטרסים משותפים לגופי שמירת הטבע ולתושבי כיכר סדום".
רק הכרזה על שמורת טבע במלחת סדום תאפשר קיום של המערכת הטבעית והייחודית של המלחה. בתוך 60 יום ועדת היגוי הכוללת: נציגי האזור, החברה להגנת הטבע, משרד הפנים ורשות הטבע והגנים, צריכה להגיע להחלטה בנושא.
כבר בכביש הגישה ליישובים עינינו נתקלות בשלטים הבוהקים המכריזים: 'זהירות כאן מוקשים!". אי אפשר לרדת מהדרך בכדי לטייל באזור המציע נוף מיוחד של מדבר כשלמרגלות ההרים שטחים המכוסים בסבך של קנה וסוף ועצי דקל המחביאים מעיינות קטנים כמו המעיין הנסתר וברקע תורכיז ים המלח ואודם הרי מואב.
חקלאי האזור מחכים בקוצר רוח לפינוי המוקשים הסובבים את הישובים נאות הכיכר ועין תמר. הדבר יעזור להרחבת השטחים המעובדים כמו גם שיאפשר חיים נינוחים יותר ללא איום של המוקשים הטמונים בשטח מזה 40 שנה. שרה'לה, ממקימות נאות הכיכר שהגיעה למקום לפני 41 שנה, מספרת שבמשך השנים התרגלו לחיות עם המוקשים ולעבד את הקרקע לצידם. אך אחרי אסון רמת הגולן בו נפצע ממוקש ילד בזמן טיול משפחתי הגיע הצבא והציב לאורך כביש הכניסה ליישובים שלטים המזהירים ממוקשים בשטח.
"אנחנו לא מאמינים שבאזור כביש הגישה יש מוקשים" אומרים שרה'לה מנאות הכיכר וקב"ט עין תמר יואל אבן. לדעתם הצבא פשוט לקח מקדם ביטחון וכך "שנים אנחנו מתמודדים עם גדרות מיותרות בגלל החלטת הצבא". שרה'לה מעוניינת שימצא פתרון איך לשמור לפחות על חלק משטח המלחה כשמורת טבע כי כבעלת צימרים בים המלח היא מודעת ליתרון שיש לאזור עבור מטיילים ונופשים הבאים לשני הישובים המתפרנסים גם מתיירות ולא רק מחקלאות.
יואל אבן שוקע בסיפורי ותיקים ומספר שכשהגיעו התושבים לראשונה לא היו מודעים לקיום המוקשים באזור ורק לאחר מספר התפוצצויות, איום בפינוי של המתיישבים ואף שני מקרי פציעה של חברים למדו איך לחיות עם המוקשים. הוא עצמו עלה ארבע פעמים על מוקש עם הטרקטור שלו, במזל, אין יותר נפגעים בנפש בגלל המוקשים. לפי מיטב ידיעתו אין יודעים כמה מוקשים יש באזור ואיפה הם מונחים.
תחילת מיקוש האזור, מספר אבן הקב"ט, בפעילויות של הפאדאיונים (מסתננים ערבים בשנות ה50-60 ) שהיו מטמינים מוקשים במהירות ומסתלקים מפחד המרדפים אחריהם. לפני מלחמת יום כיפור גם כן פוזרו מוקשים בשטח בצורה חפוזה וללא אישור. מאז חלק מהמוקשים נסחפו עם השיטפונות העונתיים, והם מתגלים לפעמים גם בחצרות בתי היישוב, וחלקם התכלו במי המלח עד שנשאר מהם רק חומר נפץ ומנגנון כך שכל תזוזה שלהם מפעילה אותם, מה שהופך אותם אף ליותר מסוכנים.
באזורי העבודה החקלאית הצבא עושה ניקיון עד כ-60 ס"מ עומק ומכשיר את הקרקע לעיבוד החקלאים. באזורים אחרים התושבים יודעים שאין להכנס וכך מחנכים את הילדים "הילדים שלנו לא גדלים עם פחדים. הם מחונכים שפה אסור להיות ושם מותר ומתנהגים בהתאם".
עכשיו עם התוכניות הקרבות לפינוי המוקשים עלה וצף המתח, הבלתי נמנע אולי, בין הרצון לגדל עגבניות לבין הרצון לשמור על הציפור תחמס הנובי ושאר בעלי החיים והצמחים שבתקופה שלא הפריעו את מנוחתם באזור מלחת סדום שרדו ונשמרו והפכו את נאת המדבר הזו לפנינה אקולוגית.
* עוד כתבות הקשורות לנושא:
