(צילום: באדיבות משפחת ברק, ענת רסקין)

1,941 יום, יותר מ-5 שנים מאז יוני 2006 כשבקרב בכרם שלום בדרום רצועת עזה נהרג סגן חנן ברק ז"ל מפקד הטנק ממנו נחטף גלעד שליט. כל ההורים ספרו את ימי החוסר של בניהם. אלו של הבן החי-השבוי ואלו של הבן המת. אמא של גלעד זעקה "זה אינו הבן של כולם זה הבן שלי", אמא של חנן כואבת "לא הכול של גלעד – מן הראוי לזכור שהבן שלי נהרג". סיומו של ספור קרב והתמודדות עם זיכרון.
מאת: ענת רסקין

לאחר יותר מ-5 שנים (1,941 יום) עשתה ממשלת ישראל עסקה עם החמאס וגלעד שליט שוחרר והושב לישראל ב-18 באוקטובר 2011 כשכול העם צופה ומתרגש.

הכול התחיל בקרב בכרם שלום בדרום רצועת עזה ב־25 ביוני 2006. לפנות בוקר חדר כוח של שמונה פלסטינים חמושים דרך מנהרה לעומק של כשמונה מאות מטרים לתוך שטח ישראל והתפצל לשלוש חוליות. טיל נורה לעבר הטנק, רימונים שנזרקו גרמו לפגיעה קשה בטנק. מפקד הטנק, סגן חנן ברק מערד נהרג ועמו נהרג נהג הטנק סמ"ר פבל סלוצקר מדימונה. בעת הפיצוץ נפגע רב"ט רועי אמיתי ששהה בטנק ורב-טוראי גלעד שליט ממצפה הילה נחטף. במהלך המתקפה נעו מספר מחבלים נוספים אל עבר עמדה של צה"ל, ניהלו קרב יריות עם חיילי גדוד הסיור המדברי והפעילו מטען. כתוצאה מכך נפצעו עוד שלושה חיילים.

נלה ברק אמו של חנן ז"ל: "אנחנו שמחים שגלעד חזר. היינו בעד כל עסקה וכל מחיר כדי שהילד יחזור. משלמים מחיר יקר על גופות וארונות.. היה ברור שיצטרכו לשלם ותמורה גבוהה.. אז למה לחכות ולענות.. כל זמן שהוא חי, וידעו בוודאות שהוא חי, תגמרו עם הספור כמה שיותר מהר".

ההורים של חנן אמנם לא היו במטה המאבק למען גלעד שליט אך גם הם וגם בני המשפחה בקרו באוהל, הבת שלהם צעדה בצעדה, דברו בטלפון מפעם לפעם עם ההורים וכשגלעד חזר דברו עם נועם. כל שנה נועם שליט היה מגיע לאזכרה של חנן. נלה: "בפעם האחרונה אמרתי שאני מקווה שגלעד יהיה פה ולא נצטרך לעשות אזכרה עם כל כלי התקשורת אלא לעשות זאת בשקט".
במחשבה שנייה היא מוסיפה כי עכשיו כשגלעד כאן ואם הוא יגיע לאזכרה של חנן, כל התקשורת גם כן תהייה.. נלה ודוד לא כל כך אוהבים את הרעיון. בכלל היחסים שלהם עם התקשורת אמביוולנטיים. מצד אחד הם מעניקים ראיונות ומשתפים פעולה, "אני משתפת פעולה עם התקשורת כי זו דרכי להזכיר את חנן, שלא ישכחו.. אמא ואח של פבל לא מעוניינים לשוחח בתקשורת גם רועי לא מוכן.."

מצד שני יש בלבם על התקשורת. הימים שלפני ואחרי החזרת גלעד היו לדבריהם ימים טרופים. נלה: "דברתי בטלפון וראיתי כתובית בטלוויזיה שמכריזה על הסכם ההחזרה של גלעד לא עבר זמן קצר והתחילו טלפונים מהתקשורת.. תמיד כל פנייה אלינו מהתקשורת הכול היה בגלל גלעד".. "זה הפריע לי. לא מצפה שיזכרו את כולם גם אני לא זוכרת את כל הנופלים. אבל כשמדברים על האירוע הזה מן הראוי להזכיר שהיו שניים שנהרגו, לא רק גלעד נחטף.." הפריע לה שהפכו את הכול לשל גלעד. אפילו לטנק קראו 'הטנק של גלעד'. "חנן היה המפקד וטנק נקרא ע"ש המפקד".

ספירת הימים בכלי התקשורת היו עבורם תזכורת כמה ימים חנן ופבל לא יחזרו.. נלה: "אנחנו לא צריכים תזכורת יומית. כל בקר אני מתעוררת אל זה שהוא איננו. זה כמו לזרות מלח על הפצעים.. מילא באוהל אבל זה היה חסר רגישות כשזה היה בכלי התקשורת. לפחות זה נגמר. " דוד: "אני מחזיק בדעה שכלי התקשורת תפסו טרמפ על התיק הזה לאינטרס כלכלי של רייטינג שלהם".

על מה שקרה בטנק הם יודעים רק מתחקירים של הצבא. הם לא בטוחים שגלעד, שהיה תותחן הטנק, זוכר "כי הכול היה מהר.." חנן כמפקד לקח את גלעד 'כפרויקט'. מהספורים הבינו שגלעד היה חייל טוב, ממושמע אבל רצו שיהיה יותר בחבר'ה, פחות רציני שיצחק ויסתחבק יותר. רועי, הטען שניצל בתא הנהג, תמיד מגיע לאזכרות של חנן. אבל רועי לא רוצה לדבר על חנן. "היה לו קשה, לא רצה להיזכר, גם תמיד כשנפגשנו זה היה באירועים שהיו נוכחים עוד אנשים ואף פעם לא התאפשרה שיחה אחד על אחד.. אולי עכשיו כשגלעד חזר רועי יפתח וידבר.. "

פבל סלוצקר ז"ל, נהג הטנק, היה תלמיד מצטיין שעמדה לזכותו מלגה ללימודי רפואה כשישתחרר.. על חנן כמפקד הם אומרים כי היה פרפקציוניסט, דרש מעצמו הרבה, "תמיד אמרו עליו שהוא 'מוכוון חיילים' החיילים היו אצלו במקום ראשון". נלה: "אם זה היה הפוך חנן היה הולך ברגל להחזיר את גלעד.." דוד: "לפי דברי הצבא חנן היה מסומן לתפקיד בכיר בצבא, היה לו אופק קידום.. מי יודע לאן יכול היה להגיע.."

ביום שישי (4/11/11) נערכה בערד התחרות הבינ"ל המסורתית בהאבקות בסגנון יווני-רומי ע"ש סגן חנן ברק. לטקס הפתיחה הגיע אל"מ משה שטרית מי שהיה מח"ט 188, החטיבה של סגן חנן ברק ז"ל. אל"מ שטרית ספר שהכיר את חנן כמפקד צעיר שהצטרף לחטיבה וכי התמונה שאינו שוכח היא של: "קצין יפה תואר, חסון, מרשים ועם זאת עם רכות כמו שציפיתי שיהיה למי שמוביל לקרב אנשים". לדבריו חנן התאפיין בדאגה לחיילים שלו אך גם ידע להכין ולדרוש מהחיילים לקראת משימה מבצעית. "הייתה בו יכולת מיוחדת ליצור קרבה אנושית במגע אישי.. ככה אזכור אותו".

הארוע בכרם שלום ארע כשאל"מ שטרית היה עוד בסדיר "אבל גם כשיצאתי לאזרחי הוא ליווה אותי ותמיד הייתה תחושה שלא סיימנו". הוא מספר כי הארוע כולו וחטיפתו של גלעד השפיעו על כל החיילים: "כל פעילות מבצעית שלהם לוותה בתחושה של עשייה למען הזיכרון של חנן ופבלו וקידום החזרה של גלעד". עם המשפחות היו בקשר כמה שאפשר. עכשיו עם חזרתו של גלעד שליט "נחתם פרק" לדבריו, "אבל לא נסגר כי יש חוסר, יש אובדן של החיילים שנהרגו". דוד: "מבחינתי התיק נסגר". נלה: "כשאראה את גלעד התיק ייסגר. רוצה שיספר על חנן. לא כל כך על רגעי הקרב כמו על הימים שלפני כשישבו ביחד בטנק ודברו.."

חמש שנים אחרי- בני הזוג ברק עברו בית, דוד מסיים קורס מורי דרך, נולדה להם הנכדה החמישית (נקראת עדן-חן ע"ש חנן). "עטרה הבת שלנו שהייתה מורה בתיכון ערד עזבה את ההוראה לאחר שתלמיד שלה, סרן עומר רובינוביץ' ז"ל, נפל במבצע 'עופרת יצוקה'. לא הייתה מסוגלת לעבור אובדן תלמיד שוב.. עשתה הסבה וכיום היא פסיכותרפיסטית ובין מקימות עמותת אחים שקולים 'לנצח אחי' ומרצה בנושא." הבן, ישי, לא יכול להחשף לתקשורת וגם לא מעוניין "אבל אני רוצה שידעו שיש לי עוד בן". הקשר בין הילדים שלהם התחזק. נלה: "השינוי אצלי שאולי אני מרשה לעצמי להגיד יותר דברים ופתוחה יותר לאנשים מאשר בעבר, פחות מתביישת." הטנק של חנן הוכרז כ'מקולל' "אחרי שבמבצע 'עופרת יצוקה' נהרג בו המט"ק הוציאו אותו מלחימה".

בכדי להנציח את חנן פרשו חסותם על תחרות ההאבקות הבינ"ל הנערכת מידי שנה בערד. האח ישי חבר שיר לזכרו- 'כמעט 21' שהולחן ע"י דני רובס. דוד: "אני רוצה להקים מצפה על שמו ולשים בו טנק", נלה: "הצעתי לעיריית ערד לקרוא על שמו גן שעשועים או לערוך ערב ריקודי סלסה בסיום כל קיץ על שמו כי הוא אהב לרקוד סלסה". לקראת יום הזיכרון הקרוב הצבא עובד על פרויקט שירי נופלים ונלה ודוד העבירו להלחנה שיר שמצאו שחנן כתב לחברתו.

אחרי שהוכרז על הסכם החזרת גלעד קבלו טלפונים מהרמטכ"ל שאמר להם שהוא חושב עליהם, ציפי ליבני התקשרה "כאמא לאמא" ורצתה לחזק ולעודד, ראש אכ"א אלוף אורנה ברביבאי והכתבת הצבאית כרמלה מנשה גם הן התקשרו. "זה חימם את הלב. הטלפונים האלו ריגשו אותנו מאד. הרגשנו שחושבים עלינו, שיש התייחסות, שמישהו זוכר.. וזו הרגשה נעימה".

בראיון שנערך שנה לנפילתו של חנן אמרה לי נלה שהייתה מתחלפת עם הוריו של גלעד כי להם לפחות יש תקווה שהבן יחזור ולה לא. "ההורים של גלעד קבלו בן בחזרה ואני לא.. היה ברור שיחזור. השאלה הייתה מתי ובאיזה מצב.. אבל היה ברור שהוא בחיים.. רק בגלל זה הייתי מוכנה להתחלף למרות מה שעברו במהלך חמש השנים ומה שהוא עבר.."

"אנחנו חיים 5 שנים עם המחסור.. בחיינו לא השתנה דבר בגלל חזרתו של גלעד.. אנחנו עדיין בחסר.. אבל עכשיו אולי נוכל להתאבל ולזכור ללא המעגל החיצוני שסבב אותנו במהלך חמש השנים ונסב כל הזמן סביב גלעד. עכשיו זה יהיה נטו חנן".
"יש כאב, אין אשמה והכול מעורבב, מחשבות זיכרונות ואח נאהב, מקומות וסמלים והבן האחד, שתמיד יהיה כמעט 21 " ('מתוך השיר של ישי ברק 'כמעט 21').