ערד שהוקמה ב-1962 פרחה והייתה מקור גאווה. האם תושבים שהתגאו בעירם צריכים להתנצל שנשארו בה? האם יש סיכוי לצמוח? סיכוי לצאת מהזנחה והתדרדרות העיר בהזנחת הממשלה?
כיום מנשבות בעיר רוחות של תקווה בצורה של אקטיביזם חברתי, עשייה והטוב שצומח בעיר "מלמטה". על התושבים להתגייס ולתבוע את זכותם על העיר. זכות זו היא החובה לפעול ולהילחם למענה. סכום של יום עיון בנושא העיר ערד- סיכויים מול סכנות.

מאת: ענת רסקין

ביום ראשון 29/12/13 נערך יום עיון בנושא: 'ערד– סיכויים מול סכנות' במרכז 'מנדל' למנהיגות בנגב שבבאר שבע. שתוף פעולה של דר' יצחק (קיקי) אהרונוביץ ממרכז מנדל למנהיגות ושל דר' בתיה רודד מהמחלקה לגיאוגרפיה ופתוח סביבתי של אוניברסיטת בן גוריון שבנגב שהיא גם תושבת ערד.

דר' אהרונוביץ הציג את המדיניות הקשה המונהגת כלפי הנגב, זו ההופכת אותו לשולי ומודר ואת ערד בתוך מסגרת זו [בין כסיף לבריר]. ארנון בן-ישראל מרצה במכללת קיי בב"ש בתוכנית 'שבילים' עסק במשמעויות של שדרוג כביש 31 לבדואים וליהודים, שכן לדעתו אין הן דומות וההפרדה בין הקהילות תעמיק בעטיו. דר' בתיה רודד דברה על ארבעת המאבקים המרכזיים של החברה האזרחית שצמחו בערד בשנים האחרונות: נגד ההתחרדות, נגד שדה בריר, בעד הצלת טיילת מואב ותפקידה של קבוצת 'הקשת בערד' – זאת כדי לבחון את התופעה ולהסביר אותה.

ראש העיר טלי פלוסקוב וראשי מחלקות העירייה כבדו את יום העיון בנוכחותן והציגו תהליכים עליהם הן עובדות לשיפור המצב בעיר בתחום החינוך, התיירות, הצעירים והקהילה. המושב השלישי דן בהיבט האדריכלי-תכנוני של העיר שכלל התייחסות לתכנית המתאר החדשה.

דר' בתיה רודד: "בבסיס היוזמה של יום העיון הזה הרעיון להעלות את המודעות לקיומה של ערד ולהציב אותה מעט יותר גבוה בסדר היום הלאומי שכיום היא בתחתיתו, אם לא למטה מכך. הכוונה היא להמשיך במסורת זו לייצר יום עיון נוסף בערד הכולל סיורים."

למשתתפים חולקה חוברת שכללה מספר מאמרים על המדיניות ותוצאותיה לגבי ערד ונתונים נוספים, ונייר עמדה המסביר מדוע חשוב חיזוק יישובים קיימים בנגב ולא הקמת יישובים חדשים על חשבון הקיים.

'כאן תקום עיר'
" 'כאן תקום עיר' אמרנו זה לזה ממרומי כידוד.. היינו שיכורים מהנוף, מהאוויר היבש והצלול ומהרגשת הבראשיתיות והראשוניות של הסביבה" (מתוך 'עיר עולה מן השמיים/לובה אליאב, 1990:166). ההתרגשות, האהבה ממבט ראשון של לובה אליאב וצוות ההקמה של ערד המשיך בתכנון מדוקדק של עיר ואכלוסה בתושבים המתאימים לביסוסה החברתי-כלכלי. להבדיל מערי פתוח אחרות בנגב בהן התושבים היו 'חלוצים בעל כורחם' מכורח התפיסה הממשלתית של 'פיזור האוכלוסייה' ('מניצנה עד אילת'/ דר' זאב זיוון), הרי שהתושבים בערד היו חלוצים 'אמיתיים', כאלו שהתנדבו מרצון לכבוש את השממה, להקים עיר בישראל ולעבוד במפעלים לאומיים המנצלים את משאבי הסביבה, בהתאם למסורת ההתיישבות היהודית.

דר' רודד: "זהו הדימוי של העיר בעיני תושביה שהוטמע בזהות המקומית ומשמש מקור גאווה. ערד שהוקמה ב-1962 פרחה והתפתחה כשני עשורים, ואז החל תהליך התדרדרות. תושבים שהתגאו בעירם צריכים להתנצל שנשארו בה?" שואלת רודד ומציינת שזו תופעה המשותפת לכל תושבי הפריפריה והנגב. "לערד יש סיכוי לצמוח, סיכוי לצאת מההזנחה והתדרדרות העיר בהזנחת הממשלה [..] על אף ההזנחה המתמשכת כלפי הנגב, וערד בתוכו, מנשבות כיום בעיר רוחות של תקווה, בצד הגעגועים "לערד של פעם". יום זה בא להעלות את ערד על המפה ולדון בסיכונים המרחפים על העיר "מלמעלה" אל מול העשייה והטוב שבעיר "מלמטה."

עו"ד יעקב שטיינברג, מנהל מרכז מנדל היוצא, ציין כי יום העיון הינו הזדמנות להיחשף לסיפורה המעניין והמורכב של עיר שנולדה כבשורה והבטחה לתיקון משגי העבר. העיר הלכה והתפתחה לעיר שחוותה ועדיין חווה אתגרים רבים: שינויים דמוגרפיים, פתוח איטי, קשיי משילות ועוד. עם זאת העיר חווה לא מעט רגעי נחת ועוצמה כשהיא נושאת בגבורה את חלקה בקליטת עלייה, הצמיחה קהילה חזקה ותוססת ודורות של בנים שהם מקור לגאווה ושמחה. " 'יש קסם באוויר' הוא המוטו שפרנסי העיר בחרו עבור העיר למרות הקשיים. לאחר שהכרתי את העיר והמשתתפים בתכנית מרכז מנדל למנהיגות בנגב, זו בהחלט גם תחושתי".

סיכונים מלמעלה- סיכויים מלמטה
דר' יצחק אהרונוביץ: "בישראל יש גישות מנוגדות, מצד הממשלה, שפועלות ביחד במתח מתמיד. מדיניות של הפקרה-השגחה מול התנהלות בשטח של שליטה-מזניחה." מצד אחד השלטון המרכזי שואף לשליטה, הכוונה, ריכוזיות, הקצאת משאבים וחלוקתם ומצד שני הוא מטיל על הרשויות המקומיות את האפשרות והאחריות להתנהל לבד ביעילות ורווחיות, ליצור לעצמן מקורות הכנסה ולקבוע את סדר העדיפויות שלהן תוך שהוא מונע מהן תמיכה תקציבית ומקבע אי שוויון במרחב. המתח התמידי הזה בולט יותר בפריפריה ובנגב בפרט הזוכה ליחס של שליטה והזנחה מתמשכת מצד הממשלה. "יש כאן ניהול פוליטי וניצול כלכלי של הנגב כספר והפיכת מצב שאמור להיות זמני
ל 'ספר כרוני' ".

"המצב בשטח מראה יותר מכול את היחס של השלטון לנגב, עריו ותושביו" מציינת דר' רודד. מצד אחד מתכננים ערי פתוח או הקמת ישובים קהילתיים (דוגמת העיר כסיף ועשרת ישובי מבואות ערד) מאפשרים הקמת חוות בודדים ביזמה פרטית, מצד שני מזניחים את הישובים של האוכלוסייה הבדואית וערים קיימות. מצד אחד יש השקעה מסיבית והעברת תקציבי עתק לפתוח הנגב והגליל מצד שני יש חוסר איזון בתקבולי הארנונה בין ערים למועצות אזוריות ובין תקציבי ממשלה המוקצים לישובים חזקים מול ישובים מוחלשים. מצד אחד רואים בשטחי הנגב נכס לאומי, אסטרטגי ונופי מצד שני יש יחס לנגב כחצר האחורית של המדינה (NIMBY). מצד אחד מתעדפים את הפריפריה ונותנים הקלות ומענקים (אזור עדיפות לאומית א') ומצד שני נותנים את אותם מענקים והעדפות לישובים הקרובים למרכז ומבטלים בכך את היתרון היחסי של הפריפריה..

כביש 31 מערד לחורה הוא דוגמא נוספת שמשקפת את יחס הממסד לנגב לפי ארנון בן-ישראל. "הכביש כערוץ שלטוני נסלל לטובת ערד ולא לטובת הבדואים." הזנחת הכביש הוא גם לחץ על הבדואים במאבק להסדרת הקרקעות בנגב. כביש 31 היה חלק מתכנון העיר ערד מההתחלה. הכביש של ערד. בשיחה בין רה"מ אשכול ולובה אליאב על סלילת הכביש והעלויות אומר לובה: "לא מדובר כאן בעיירונת וכבישון. תשלחו אותנו הביתה אם מדובר בזה." לדברי ארנון צריך להתבונן בכביש 31 כעל 'מקום'- גיאוגרפיה תרבותית, שזור בהיסטוריה של הקבוצות, חלק מהנוף, חלק מזהות האנשים, משקף פוליטיקה מרחבית. הכביש הוא מקום חציה בין תרבויות המסתכלות על המרחב באופן שונה. הסדרת המרחב הבדואי לדבריו הוא תנאי לשגשוג העיר ערד.

'הזכות לעיר'
הוא מושג שקבע הפילוסוף והסוציולוג הצרפתי אנרי לפבר בשנות ה-60 כרקע למהפכת הסטודנטים: "מרחב (חברתי) הוא מוצר (חברתי)" – "social) space is a (social) product"). מרחב שהוא ייחודי ונבדל ממרחבים של חברות אחרות. לתפיסתו עיר איננה אוסף אקראי של אנשים ודברים במרחב אלא היא יוצרת סדר מסוים, גם אם לעיתים נסתר מן העין, הנובע מערכי החברה עצמה (לפבר 2005). "הזכות לעיר" זו זכות שמגיעה לתושבים או לכל תושב שהוא, בלי קשר לכמות הנכסים שברשותו.

גיין ג'ייקובס, עיתונאית ופעילה חשובה בתחום התכנון העירוני בארצות הברית, התגוררה בשנות ה-60 בגריניץ' וילג' שבניו יורק. בספרה משנת 1962 'מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות': The Death and Life of Great American Cities קבעה שהעיר היא האנשים שמשתמשים בה ולא תוכנית מרשימה שהנחית מלמעלה אדריכל-על. צריך לבנות את העיר מלמטה למעלה, ולא להיפך. את הדגש יש לשים על האנשים וצרכיהם, הרחוב והמקומות הציבוריים המהווים מקומות של חיים שהם 'הריקוד' של העיר.

לצד התפתחות של תפיסות פילוסופיות, אדריכליות אלו של האדם במרכז מאז שנות ה-70 ישנו תהליך בינ"ל של העברת כובד המשקל מהשלטון המרכזי (של הממשלה) לשלטון המקומי (של הרשות). מלאומיות לחברה אזרחית שאזרחיה יודעים וקובעים מה הם רוצים לעצמם ולעירם. זאת במקביל למעבר מתפיסת מדינת הרווחה לתפיסה הקפיטליסטית, תפיסה כלכלית/חברתית ניאו-ליברלית הדוגלת בכוחות השוק, אינדיבידואליזם ויזמה פרטית. מעמד מדינת הלאום יורד מול כוחם העולה של הערים המקומיות והחברה האזרחית. אך מול כוחות לוקליים הצומחים 'מלמטה' צומח גם הכוח הגלובלי 'מלמעלה'.

ערד משופעת בכוחות שצמחו 'מלמטה', לדברי דר' בתיה רודד בסקרה את פעילותן של ארבע קבוצות חברתיות שקמו בעיר ופעילותן גם בפייסבוק: 'רוצים לחיות בלי מכרות' (איכות חיים וסביבה), 'הקשת בערד' (רב גוניות בחברה), 'הרוב מחליט' (שוויון בין חילוניים/דתיים), 'מצילים את טיילת מואב' (אופי מקומי וסביבה). "הכול קשור ביחד: זהות מקומית- תחושת מקום – תחושת קהילה – נוף מקומי, פיזי וחברתי. אלו מאבקים שצמחו מלמטה, בו זמנית. לשנות עצמנו באמצעות שינוי העיר, בעקבות המעבר מעיר אוטופית לעיר פתוח".

את האקטיביזם החברתי בעיר היא תולה במספר גורמים מאפיינים: השפעת קיץ 2011 והמאבק ל 'צדק חברתי', הרשת החברתית, מסורת של אקטיביזם בערד מאז היווסדה, מסורת של פתיחות שלטונית שפסקה, כמות עצומה של מתנדבים- מסורת התנדבות, הון חברתי- קשרים וסולידריות בין התושבים, התרבות האיומים על העיר שמעוררים פחד והתגייסות. "בכל הקבוצות אפשר להבחין בזהות מקומית ככוח מלכד ומגייס שעצב את 'רוחה של ערד'. מתוך חוויית השקיעה של העיר יש ניסיון להיחלץ בתהליך של לקיחת אחריות."

יש לשבח את האקטיביזם ולקיחת האחריות האזרחית שכן זמן רב ותיקי ערד ותושבי ערד היו עסוקים בהתרפקות על נוסטלגיה ותפארת העבר והכבוד האבוד של העיר. נוסטלגיה יכולה לגבש ולהעצים מבחינה חברתית אך יותר מידי ממנה גורם להכנסת טריז בין שכבת התושבים הוותיקים לשכבות התושבים 'החדשים', לתקיעות ולהתבכיינות בסגנון "מגיע לי, שתו לי –אכלו לי".. לקיחת אחריות אישית וחברתית, עשייה לפעילות חברתית-ציבורית הקובעת את סדר היום בעיר, כרוכה במאבקים בתוך החברה העירונית, בהקרבה אישית לא קלה. בתיה: "זו דינאמיקה שפותחת אפשרויות להתקדמות ופתרון. השפעה מלמטה על המנהיגות והרשות ואפילו הוצאת המאבק מחוץ לתחומי העיר". וזה גם הניסיון של דר' רודד בארגון יום העיון הזה- להשיג תשומת לב בקנה מידה רחב לנעשה בערד. "חשוב לי לשבור את הזהות המקומית הלכודה של רבים מתושבי ערד. נוסטלגיה ובכי על מה שהיה רק יעמיקו את האומללות ויחסמו את היכולת לשנות. כדי לשנות חשוב לצאת לדרך חדשה ברוח הזמן ולאור השתנות התנאים והמגמות בארץ ובעולם."

ליאו הוליס בספר החדש 'ערים טובות לך' (2013 Cities Are Good for You: The Genius of the Metropolis) ממשיך את תפיסתה של ג'ייקובס ומוסיף: "כדי לראות את 'הבלט' הזה וגם חיי קהילה עשירים שהתושבים ייהנו מהם, יש לבנות ראשית אמון בין ראשות העיר לתושביה".

סכום: מאז ולעתיד- סכנות וסיכויים
מה לא אמרו על העיר ערד: עיר מחוז, פנינת המדבר, העיר המתוכננת הראשונה אבל גם שהיא: עיר פריפריאלית, עיר ספרשולית, עיר גבול, עיר שדה, עיר מדבר. נכון לשנת 2011 יש בערד 23,400 תושבים (עפ"י נתוני הלמ"ס) מה שמבטא סטגנציה במספר התושבים מזה עשורים. (מהעירייה נמסר כי לפי נתוני משרד הפנים נכון לשנת 2013 יש 28,700 תושבים). מרבית האוכלוסייה בוגרת. 43% מהתושבים אקדמיים (כפול מהממוצע הארצי לעיר) אך היא מדורגת באשכול סוציו-אקונומי 5.

עו"ד יעקב שטיינברג, מנהל מרכז מנדל היוצא: "בעידן של היום כאשר המושג 'מקומי' השתנה עם הפעילות של הקהילה הווירטואלית מול קהילה ממשית, מקומית, צריך וחשוב לתת מקום ראוי למקום הפיזי, החברתי זאת בלי להסגר בפרובינציאליות". ד"ר יצחק (קיקי) אהרונוביץ': "ערד כיום נמצאת במצב של איזון בין סיכויים לסיכונים." ד"ר בתיה רודד מסכמת: "כיוון שלטענתי, לערד יש סיכויים לצמוח לעיר קטנה וייחודית עם קסם באוויר, היה חשוב ללבן את התהליך שהביא למצבה הנוכחי. לנתח את המצב הנוכחי ולהראות את העשייה בתוך העיר, כדי לבחון את האפשרות ליצור תפנית ממסלול ההחלשה למסלול של התאוששות ושינוי חיובי. לערד ישנם מספר נתונים נפלאים, אך כדי לנצלם על התושבים להתגייס ולתבוע את זכותם על העיר. זכות זו היא החובה לפעול ולהילחם למענה. עיר זו אינה יכולה לצמוח בלעדנו."

ערד נמצאת כיום בצומת דרכים. אפשרויות רבות עומדות לפתחה, אטרקטיביות יותר או פחות, כל אחת יכולה להוביל את העיר ל 'מקום' אחר, לתת לעיר אופי שונה. ערד יצאה מהתקיעות והיא גוף חי, משתנה ודינמי שעדיין מתעצב ולא קבל את הצורה הסופית. השחקנים הפוליטיים, בכללם החברה האזרחית, יכולים להשפיע על בחירת הדרך וזה לכשעצמו טומן בחובו תקווה גדולה…