בסוף 2015 העביר משרד הבריאות 1 מיליון ₪ לטובת סיום הבנייה של מכון דיאליזה בערד. אך אלו כספי ציבור שמבחינה חוקית אינם יכולים לעבור לעמותה פרטית. מאז השר ליצמן "מתייעץ" עם היועצת המשפטית מה לעשות עם הכספים.. האם הבעיה המשפטית כל-כך סבוכה? או שהתערבבו כאן שיקולים הקשורים בהפעלת לחץ על עיריית ערד במסגרת המאבק בינה לבין קהילת גור בערד? האם הכספים ומטופלי הדיאליזה הם 'בני ערובה'?
דו"ח משרד הבריאות שפורסם בחודש שעבר מציין את אי השוויון בין שירותי הבריאות בפריפריה ובמרכז המדינה. מכון הדיאליזה הוא המקרה הפרטי של ערד. כך או כך מועצת הנגב הכריזה שהמצב הוא שמשרד הבריאות הורג את הנגב!
מאת: ענת רסקין
בדו"ח משרד הבריאות על "אי שוויון בבריאות וההתמודדות עמו 2016" (שפורסם בדצמבר 2016/ פרק 5) אפשר לראות כי היישובים עם המספר הרב ביותר של מטופלי דיאליזה, ללא נגישות לשירות הנם קריית שמונה וערד. ישנם יישובים נוספים, קטנים יותר, עם מספר מטופלים מצומצם, ללא גישה ליחידת דיאליזה בקרבת מקום המגורים. אלו, בין השאר, יישובים הממוקמים באזור הנגב הצפוני. במפה המציגה את פריסת המכונים ויחידות הדיאליזה בישראל, תוך ציון מספר הטיפולים לעמדה, ניתן לראות כי היחידות באזורי הצפון והדרום פועלות בעומס רב יותר, שיכול להעיד על בעיות בהספקת השירות או לחילופין, על ניצול יעיל יותר של העמדות הקיימות. מהתוצאות בדו"ח ניתן גם ללמוד כי משך הזמן הממוצע עד להגעה למרפאה הוא קצר יחסית כ-8.15 דקות, אך סטיית התקן הגבוהה 23.7 דקות מצביעה על מטופלים, שזמינות השירות הינה נמוכה עבורם. אלו הם גם החולים בערד וסביבתה הנדרשים לנסיעה של שעה עד לטיפול בבי"ח "סורוקה" בבאר שבע!
הטיפול בדיאליזה מוגדר כטיפול מציל חיים! דיאליזה היא תהליך המיועד להחליף את הכליות ולבצע את תפקידן, במקרה שאלו חדלות לתפקד, בין אם כתוצאה מאי ספיקת כליות חריפה או כתוצאה מאי ספיקת כליות כרונית. מרבית הנזקקים לטיפולי דיאליזה בישראל מקבלים אותם במכוני דיאליזה בקהילה, המופעלים על ידי קופות החולים ועל ידי חברות שירותי רפואה פרטיות, הקשורות בהסכמים עם קופות החולים.
בניית מכון הדיאליזה בערד מתארכת שנים צילום-ענת רסקין
בתהליך הדיאליזה דמו של החולה עובר דרך כליה מלאכותית הנמצאת מחוץ לגופו והדם הנקי מוחזר לגוף החולה. כמויות הנוזלים הרבות המוצאות מן הגוף בתהליך עשויות להיות תובעניות למדי מגוף החולה. 90% מהמטופלים מבצעים 3 פעמים בשבוע טיפולים הנמשכים 3 עד 4 שעות בכל טיפול. תוסיפו לכך את הצורך לנסוע כשעה מערד לבאר שבע בכל פעם ותבינו כמה תעצומות נפש צריך חולה כדי לעבור את התהליך השבועי הזה כל חייו! כמה שעות החולה מעביר בנסיעות מתישות, ישיבה בבית חולים כדי לעבור את הדיאליזה ועד שהוא מתאושש בביתו מיום טיפולים הוא כבר נאלץ להתחיל יום טיפולים נוסף..
מעבר לטיפול הדורשני והמתיש והחיים סביב המחלה ותופעות הלוואי שלה הוצאות הנסיעה לחולה הנוסע 3 פעמים בשבוע מערד לב"ש הן יותר מ-5,000 ₪ לחודש. אמנם קופ"ח משלמת חצי מהעלויות (ואם מגיע לחולה אז גם מחלקת הרווחה בעירייה משתתפת בהוצאות) אך עדיין סכום לא מבוטל נופל על החולה או משפחתו.
אחרי שהקימו בשנת 2004 בערד חדר מיון קדמי מפואר בו יש מכשירים רפואיים, רופא ואחות באופן שוטף מחוץ לשעות הפעילות הסדירות של קופות החולים הכריז השר ליצמן בסוף 2012 כי הוא מתכוון לעמוד על כך שיהיה מכון דיאליזה שיעבוד בערד וישרת את הציבור הזקוק לכך. לקח כמעט שנה ובקיץ 2013 יצא העיתון המקומי בכותרת מרעישה "מכון הדיאליזה יקום, על פי התכניות, בסמוך למשרדי עיריית ערד, והוא יהיה חלק מקומפלקס עתידי שייתן מענה למגוון טיפולים רפואיים". לקראת סוף 2014 אמרה ראש העיר לשעבר טלי פלוסקוב לתושב מודאג שאמו סובלת מטיפולי הדיאליזה כי: "היום הייתה לי פגישה חשובה מאוד בנושא שלנו. הבשורה היא שלפי התכנית נוכל לחתוך סרט באפריל 2015 כל הדברים מול משרד הבריאות סגורים ומאושרים."
את מכון הדיאליזה בונה עמותת "שאלר" שהקימה וניהלה בתחילה את חדר המיון הקדמי שליד עיריית ערד. את חדר המיון נהל בזמנו בפועל נציג הקהילה הדתית-חרדית גור בעירייה. למרות שהמקום נוהל על ידו והוקם ע"י תרומות שהצליח לגייס מר קמינר (שגם הוא מקהילת גור בעיר) נאמר תמיד שהוא אינו משויך לקהילת גור אלא לערד כולה! עמותת 'שאלר' גייסה למען מכון הדיאליזה תרומות יחד עם ראש העיר הקודמת, ח"כ טלי פלוסקוב. חלקה של העירייה היה בהקצאת הקרקע למבנה. לכשתסתיים בניית המבנה, אומרים בעיריית ערד, ייצא מכרז לבחירת הגוף שיפעיל את המכון.
שנת 2015 הגיעה אבל הסרט לא נגזר. אך בסוף השנה העביר משרד הבריאות 1 מיליון ₪ לטובת מכון הדיאליזה שבנייתו נעצרה באין תקציב. (בעיריית ערד אומרים שחסרים 2-3 מיליוני שקלים כדי לסיים את הבנייה) אלא שכאן נקלעו העירייה ועמותת 'שאלר' למלכוד 22 . הכסף ישנו אבל אף אחד לא יכול לעשות בו שימוש כי משרד הבריאות 'שכח' שאין העירייה רשאית להעביר תקציב ממשלתי (כסף ציבורי) לעמותה פרטית..
בניית מכון דיאליזה בערד צילום-ענת רסקין
באין מוצא הכסף 'שוכב' מזה שנה בקופת העיריה ומחכה לפתרון. באוקטובר 2016 הגיעה אלי תגובת העירייה: "עיריית ערד פנתה למשרד הבריאות עם מספר אפשרויות לשימוש בכסף לטובת מכון הדיאליזה. העירייה ביקשה הנחייה מפורשת ממשרד הבריאות לשימוש בכסף או לחילופין להנחותה להעביר את התקציב הנ"ל לעמותה הפרטית שאלר. עד היום טרם התקבלה כל הנחייה בעניין." פנייה למשרד הבריאות העלתה ששר הבריאות ח"כ יעקב ליצמן העביר את הנושא ליועצת המשפטית של משרדו לקבלת חוות דעת. "המשרד בודק את הנושא". ו- "בלי נדר סוכם במשרד לסיים את הבנייה במקום". מוטי בבציק, יועץ בכיר לשר הבריאות כתב לתושב מודאג ב- 21/12/16 : "בתשובת המשרד היום אמרו לי שזה מאושר כעת מחכים לחתימה של היועצת המשפטית".
ועד שישבו חכמים וימצאו פתרון או אולי בכלל ירצו לתת פתרון, ממשיכים עד 76 חולים בערד הנזקקים לטיפול בדיאליזה להשתרך לבאר שבע או דימונה (מרחק העולה על 20 ק"מ הקבועים בחוק!) שם נמצאים מכוני דיאליזה ולעבור את הטיפולים המתישים הרחק מביתם.
מועצת הנגב המובילה את הקמפיין למען שירותי בריאות הולמים בנגב, יחד עם ארגונים נוספים, יצאה בתגובה לדו"ח שפרסם משרד הבריאות דו"ח אודות אי השוויון בין שירותי הבריאות בפריפריה ובמרכז, במחאה מול השר ליצמן בכנס בריאות באשקלון, מהלך שעורר הד תקשורתי נרחב: "בדו"ח זה נודע לנו כי אין בכוונת משרד הבריאות לדאוג לחיזוק תשתיות הבריאות בנגב במסגרת התקציב הקרוב ובכך הוא מתנער מאחריותו על החיים של כולנו."
ומה עושה משרד הבריאות? מהן פעילויות מערכת הבריאות להתמודדות עם אי-שוויון בבריאות? כפי שצוין בפרק 5 בדו"ח משרד הבריאות בעיקר עושה: קידום ההוגנות בקבלת החלטות מדיניות במערכת הבריאות בהליך תכנון אסטרטגי משתף "שיתוף ציבור", עבודות מטה, קבוצות מיקוד, עיצוב גישת "שוויון בבריאות בכל מדיניות", מחקרים, ניטור ומדידה, פיילוטים, השתתפות בפורומים ומה לא? החלטות ועשייה!!
ח"כ מיקי זוהר ושר הבריאות ליצמן בוועדת הכנסת לצדק חלוקתי צילום-ענת רסקין
ההחלטה להחריף את המאבק הגיעה לאחר שמועצת הנגב נקטה באינספור מהלכים: "נפגשנו עם בכירים במשרד הבריאות ובהם השר ליצמן, שלחנו מכתבים מטעם ראשי רשויות לבכירים במשרד הבריאות, ועדות משרד הבריאות, נפגשנו עם עשרות חברי כנסת, יזמנו שאילתות במליאת הכנסת, יזמנו דיונים בוועדות הכנסת, קיימנו מפגשים לא פורמליים עם נציגי האוצר והבריאות, יזמנו עשרות פרסומים בתקשורת המרכזית וקיימנו קורס לפעילים מקדמי בריאות. אולם, הדו"ח שפרסם משרד הבריאות מלמד אותנו שמי שדורש יותר, מקבל יותר."
בדיון שהתקיים ביום שלישי השבוע (10.1.17) בכנסת בוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ברשות ח"כ מיקי זוהר ניסו להשמיע את זעקת הנגב ודרשו פחות דיבורים ויותר פעולה. במקרה של ערד יש אפשרות לפתור בעייה נקודתית שתקדם את הבריאות בנגב- מכון הדיאליזה בבניה, הכספים הוקצו- רק צריך לחבר בין השניים כדי שלחולים ולמשפחותיהם יוקל! אך למרות זאת משרד הבריאות מתמהמה..
רוביק דנילוביץ ראש עיריית באר שבע אמר בוועדה: "בתקציב הממשלה האחרון הועברו מיליונים, מיליארדים, לקבוצות לחץ ואינטרס, אנחנו לא קבוצות כאלה, אנחנו אזרחי המדינה! אם נאבד את האמון במדינה המאבק החברתי שהיה- יהיה כעין ואפס.. ראו הוזהרתם! אל תגידו לא ידענו!.. אנחנו חלק מהמדינה וצריך ללכת יד ביד למשימה הלאומית."
