(צילום-יח'צ / צילום-שי פילוסוף / צילום-דוברות)

שני אזורים שונים. שתי דרכים ומטרה אחת זהה: להתפתח ולהוביל מהלכים שיקדמו את האזור. שיחה עם מיכאל ביטון ראש המועצה המקומית ירוחם על ירוחם ועל הערבה, על מנהיגות ועל תהליכים של שינוי.
מאת: רינת רוזנברג, דוברת מועצה אזורית ערבה תיכונה *

בפברואר התקיים בערבה כנס לימוד. בכנס השתתף גם השנה מיכאל ביטון ראש המועצה מקומית ירוחם שהעביר שתי הרצאות, אחת בנושא זהות מזרחית מתחדשת והשנייה בנושא צדק חלוקתי ומידתי – ירוחם כמקרה מבחן. שתי ההרצאות עסקו בנושאים המעסיקים את מיכאל בתפקידו ובחייו. מיכאל מכיר את הערבה לא רק בזכות התפקיד הציבורי שהוא ממלא אלא גם מביקוריו התכופים בערבה. יש לו חברים טובים בערבה – רן ואמנה שדה ושאול ושירי צפדיה. אשתו אילנה מנחה את תכנית "קולות" בקידום המועצה. מדובר בתכנית שמטרתה לפתח מנהיגות אזורית באמצעות למידה משותפת.

אנחנו נפגשים ב"מופה פאב" בחצבה ביום חורף. בארץ סערה משתוללת, שלגים הצפות ואילו כאן הכול שקט. למחרת געשה גם הערבה, אבל בינתיים רגוע. צהריים של יום שישי, המקום הומה משפחות. אנחנו מתיישבים בתוך ההמולה השמחה הזו לשיחה על ירוחם ועל הערבה, על מנהיגות ועל תהליכים של שינוי.

מיכאל ביטון

בן 44, נולד וגדל בירוחם, שירת כקצין בחטיבת גולני, בעל תואר ראשון במדעי ההתנהגות ובספרות עברית ותואר שני בתכנית שוורץ לניהול, מגשר מוסמך נשוי ואב לחמישה בתפקיד ראש המועצה המקומית ירוחם  משנת 2010

קהילה משתנה

-מה שמעניין אותי בשיחה הזו הוא איך קהילה עושה שינוי?

"לכאורה אנחנו מאוד שונים. הערבה היא מגזר כפרי וירוחם מגזר עירוני. הערבה מוגדרת התיישבות עובדת לעומת ירוחם המוגדרת עיירת פיתוח ובכל זאת האתגרים שלנו דומים. אני צריך הגירה חיובית וצמיחה דמוגרפית וגם אתם. אני חייב שתהייה לירוחם תיירות שתגוון את מקורות התעסוקה וגם אתם. אני מעוניין בתחום של חקלאות חדשנית ואתם צריכים להביא לערבה חקלאות נוספת שצורכת פחות תשומות ומניבה רווחים גבוהים. אני רוצה חינוך טוב, כי זה תנאי להתיישבות של משפחות וגם אתם. אני רוצה לגרום לבני המקום לחזור וגם אתם. ואני רוצה אוכלוסייה חדשה שתוסיף ותגוון את האוכלוסייה הקיימת וזו גם שאיפה שלכם בערבה. כך שבעצם המאמצים האסטרטגיים שלנו – דומים. לכאורה מדובר בשתי קהילות מאוד שונות אבל למעשה מדובר בשתי קהילות שנמצאות במהלך של מפנה".

יש רושם שהמהלך שאתה מוביל כבר קרה. אתה כבר אחרי המפנה?

"אנחנו רק בהתחלה. עוד הדרך ארוכה והשינוי מגיע ממהלכים רבים ומכיוונים רבים ושונים. נתחיל בזה שהדימוי של ירוחם היה תמיד במקום מאוד קשה. דימוי פנימי ודימוי חיצוני. שונה מאוד הערבה שתמיד הייתה בעלת דימוי מאוד גבוה המחובר לתחושת שליחות שזכתה לרוח גבית חזקה ולתמיכה גורפת".

התחושה בערבה היום היא של שבר בדיוק במקום הזה. לאט לאט אבל באופן רציף במהלך השנים האחרונות, אנחנו רואים שהרוח הגבית הולכת ונחלשת. זה מצב לא פשוט לגלות שהמשימה של התיישבות בערבה שהייתה משימה לאומית, הפכה למשימה אזורית אישית ושהמדינה כבר לא איתך במידה שהיא צריכה להיות. יש לזה משמעות יומיומית לא פשוטה על היכולת למלא את המשימה הזו כקהילה וכפרטים.

"במצב הזה חייבים לדבר על הדברים בכנות ובאומץ. יש לערבה נקודות חוזקה ועוצמה שצריך לשמר. הרוח של הערבה, החלוציות, ההתיישבות, האמונה שזה הדבר שנכון וצריך לעשות, זו עוצמה. הרוח של הקהילה הציונית והמעשית של הערבה היא זו שצריכה גם לשמור על האמונה גם כשקשה ועכשיו קשה. צריך גם להיות אמיצים ולומר שעכשיו שינויים הם לא בחירה אלא הם מה צריך לעשות. אין ברירה. נקלעתם, שלא בטובתכם, למציאות לא פשוטה וזה הזמן לגייס כוחות ולהתמודד בכלים חדשים.

לכאורה ברור שעליכם לצמצם את התלות של האזור בפלפל. אתם יודעים זאת טוב ממני. זה הזמן לחזק את התיירות והיזמות העסקית. תיירות היא מפתח חשוב לשינוי וככל שתצליחו להכניס יותר משפחות לתחום זה, כך תוכלו לפזר את הסיכונים ולהגדיל את סל הפרנסה שיבטיח הישארות של התושבים בערבה וקליטה של תושבים נוספים. בירוחם נדרשתי לצמצם את התלות של תושבי העיר בארבעה מפעלים שהיו מקור התעסוקה העיקרי של תושבי ירוחם.

במידה שאחד המפעלים נקלע למשבר, יש לכך השפעה קריטית על היישוב. כשהדבר הזה היה ברור לי, קידמתי מספר פרויקטים שיצרו מקורות תעסוקה נוספים ביישוב (מלון, יזמויות הייטק, פיתוח של פארק ירוחם, צימרים וחברה כלכלית) שבכל אחד מהם מועסקים בין חמישה לעשרה עובדים. הגיוון בתעסוקה מקטין סיכונים ליישוב. לדעתי שם המשחק הוא הקטנת התלות במקור פרנסה אחד.

בעיניי הצמיחה של הקהילה היא שצריכה לעניין ראש מועצה. נדל"ן אינו המבחן. נדרשים כמה תנאים צמיחה של קהילה. תנאי יסוד אחד הוא חינוך טוב. אף אחד לא יגדל ילדים במקום שאין חינוך טוב ואין חיי קהילה טובים. התנאי השני הוא מקורות פרנסה ולא רק בתוך העיר או במקרה של הערבה בתוך המושב. אני יוצר מציאות בירוחם שבה אדם גר בירוחם ומתפרנס בבאר שבע או בשדרות או בקריית גת. אמנם הוא נוסע שעה למקום העבודה שלו, אבל עדיין רוצה לגור בירוחם כי יש לו קהילה ואיכות חיים ובית זמין. בד בבד השקענו מאוד בביסוס המועצה כגורם מוביל בפיתוח מקורות פרנסה ותעסוקות. אחרי שעשינו את המהלכים האלו בשנים האחרונות, אנחנו מתחילים לקטוף את הפירות.

משנת 1990 ועד 2010 לא נבנו בתים בירוחם. קיפאון. המדינה הפסיקה לבנות. הבתים האחרונים שהמדינה בנתה בירוחם היו לעולים מרוסיה. היום אנחנו בונים בירוחם 1000 בתים, כבר שיווקנו 600 ואנחנו נמצאים בתהליך לשיווק של עוד 2000 בתים בשנים הקרובות ".

ויש לזה ביקוש?

"בשיווק האחרון הצענו 146 בתים, מעל ל-600 מועמדים ביקשו לרכוש את הבתים. זו המציאות היום והיא תוצאה של עבודה קשה בכל המישורים".

ובכל זאת מה ההשפעה שיש למשבר התעסוקה בנגב על ירוחם?

"המשבר התעסוקתי נוגע גם בירוחם. גם עם כל מה שאנחנו עושים בשנים האחרונות בירוחם, יש בירוחם מעל לעשרה אחוזים של אבטלה. כמו שאמרתי קודם, אנחנו עוד בתחילת הדרך של השינוי בירוחם. יש עוד הרבה עבודה. חלק מהתהליך הוא גם להבין שיש אבטלה שמקורה בהיעדר הכשרה. זה המקום שבו החינוך הוא המפתח. חינוך לצד הכשרה של מבוגרים. במסגרת הזו מתקיים גם הפרויקט של מרכז הרובוטיקה בירוחם. לפרויקט הזה יש חלק חשוב מאוד בתפיסה של יצירת סיכוי לעתיד טוב וסיכויים להתקדמות. אגב, כחלק משיתופי הפעולה שלנו בין המועצות המדריכים של מרכז הרובוטיקה מדריכים גם בחוגי הרובוטיקה בבית הספר שלכם בערבה".

איך עושים שינוי

מיכאל נבחר לראשונה לראשות המועצה המקומית ירוחם בשנת 2010 לאחר שנים שהעיר נוהלה ע"י ועדה קרואה, שנים בהן עמרם מצנע מילא את תפקיד ראש המועצה מטעם משרד הפנים. מיכאל התמודד על תפקיד ראש המועצה וניצח. לפני חודשים ספורים התקיימו שוב בחירות בירוחם והוא נבחר לכהונה שנייה.

בבחירות האחרונות שבהן נבחרת שנית הייתה לך גם אופוזיציה לא קלה. את המהלכים שאתה מוביל יש גם מי שפחות אוהבים?

" נכון. לא כולם בירוחם בחרו בי ועם זאת אני אומר שעליי להיות רלוונטי גם למי שמתנגד לי ולדרך שאני מוביל. אני רוצה להיות רלוונטי לשלושים האחוזים שלא הצביעו עבורי. אני לא רוצה להסתפק באלו שתמכו בי. אני יודע מה עובר על אלה שלא בחרו בי. לכן אני משקיע בפרויקטים חברתיים שישפיעו לטובה על רווחת התושבים כולם. לא מספיק לשווק בתים. אי אפשר להסתפק בזה ולנוח.

הנושא החברתי הוא המשימה הכי חשובה ואין הבדל בין תומכים למתנגדים בעניין הזה. הטיפול חייב להיות הוגן. אסור להנהגה להיות נקמנית. עם זאת אסור להנהגה להיות סמרטוט ועליה להקפיד על כללים ושוויוניות בטיפול בתושבים. מנקודת המבט שלי, בסופו של דבר הסוד הוא לא לנצח את הבחירות, הסוד הוא לנצח את המשימה".

כמה חשובה התדמית של העיר? אני אגיד לך למה אני שואלת. קח את המקרה של העיר ערד לעומת ירוחם. מבחינה תדמיתית ערד היא עיר מרוסקת ולעומתה ירוחם היא עיר שיש לה תדמית של עיר בתנופה קדימה. ערד בכותרות בהקשר של סגירת מפעלים, שביתות, הפגנות, שריפת צמיגים וועדי עובדים שצועקים "איפה המדינה?". מצד שני אני רואה את ירוחם ושומעת עליה בהקשרים חיוביים של בנייה, מפעלים חדשים, פרויקטים חינוכיים, ויזמות באופן כללי. הערבה היום בצומת לא פשוטה ויש מי שקוראים להפגין ולהוביל מהלכים פרובוקטיביים כדי להביא את דעת הקהל וכמובן את הממשלה, להתערב ולסייע.

"עזבו את התדמית. צריך לעבוד כדי לשנות את המציאות. התדמית היא תוצאה של מציאות. כשנבחרתי לראשות המועצה נכנסתי למועצה עם גירעון ענקי שמאיים לסגור אותה תוך חצי שנה. באו אליי ואמרו לי: 'לך תפגין, תבעיר צמיגים'. אני לא הסכמתי. מאבק ומחאה מחייבים תחכום ואסטרטגיה. אל תיפלו לבורות הטריוויאליים. מה זה להבעיר צמיגים ולסגור את היישוב? זה לא מעניין את אף אחד.

מחאה אפקטיבית, מאבק אפקטיבי הוא כזה שמסמן את מי שאחראי ושיכול לקבל החלטות, לפעול איתו בטוב ואם זה לא הולך בטוב, להיאבק בו עד לשינוי. לכל מאבק צריכה להיות כתובת ברורה. מאבק צריך לנהל תמיד מתוך עוצמה ולא ממסכנות. ניתן לראות את זה גם במאבק שירוחם ניהלה בוועדת הגבולות עם רמת נגב. את המאבק הזה ניהלנו גם בשיתוף פעולה מאוד מוצלח עם הערבה. הלכנו בקו ברור שהסביר את ההיגיון שבדרישות שלנו ואת חוסר הצדק שבמצב שהיה. נקטנו בכל דרכי מאבק מלבד הפגנות וסגירת כבישים, כי אז היינו שומטים את ההצדקה של המאבק שלנו והיינו הופכים לפורעי חוק, למסכנים ולקורבנות, וזה לא הסיפור בכלל. המאבק שלנו היה מגובה ערכית, משפטית ולא נגרר לפרובוקציות והוא הצליח.

אני אומר לך שוב, לשרוף צמיגים לא משפיע על איש! בעל תפקיד כזה או אחר בירושלים לא מתרגש אם הפגנת נגדו. הוא יתרגש מאוד אם יוצג כמי שפעולה או אי פעולה שלו גרמה לנזק. יש לזה השפעה על מעמדו הציבורי והפוליטי. זה משפיע כי נוצר הד ציבורי. בשורה התחתונה מול המדינה צריך לנהל מאבק מתוך עוצמה ובאופן ענייני. בכי לא עוזר. דרישות ברורות, המגיעות בדין ולא בחסד, הן המפתח".

מה המדינה עושה בירוחם, במה היא מעורבת?

"שיטת העבודה בירוחם היא שאנחנו 'מכניסים את המדינה להיריון'".

תסביר בבקשה.

"אין רופא בלילה. מביאים תורם והמדינה מצטרפת למימון ההעסקה של הרופא. אין אמבולנס לטיפול נמרץ ואין פרמדיק, אותו הדבר – משיגים תורם לפרויקט ואחריו המדינה מצטרפת. נלחמים עם מדינה על כל דבר כדי שתצטרף. המדינה מצטרפת ולא יוזמת את המהלכים ואנחנו לא יכולים הרשות לעצמנו לחכות למדינה. ממשלות שמתחלפות בתדירות גבוהה, יוצרות בהכרח חוסר יציבות. באופן כללי אין אסטרטגיה ברורה ובטח שאין אסטרטגיה כלפי הנגב. עד שהמצב הזה ישתנה, אנחנו מקדמים את היוזמות שלנו ואליהן המדינה מצטרפת. אבל, צריך לעשות את זה בהגדרה של צרכים ופרויקטים, לגייס תורמים או להשתמש במשאבי המועצה, עד שהמדינה תיכנס גם היא.
התקווה היא שתקום ממשלה יציבה שיכולה ורוצה לעסוק באתגרים המהותיים והחשובים שאנחנו מתמודדים איתם בערבה, בירוחם ובכל הארץ".

*הכתבה פורסמה לראשונה בעיתון "ערבות" , ניסן התשע״ה, מרץ 2015
http://www.arava.co.il/info/pagespics/moatza/spokesman/aravot/2015/aravot_59.pdf