(צילום-ענת רסקין)
דוח האיומים של שנת 2013 שפורסם השבוע מונה 119 איומים על השטחים הפתוחים בישראל. בין השאר הוא רואה איום בתוכנית הקמת ישובים חדשים (=מבואות ערד), הקמת הישוב עירוני-חרדי כסיף ליד תל-ערד, איום בהקמת בריכה מס' 6 בים המלח ע"י 'מפעלי ים המלח'.
כמו תמיד נעדרת התמיכה במאבק מול איום הקמת מכרה הפוספטים בשדה בריר שליד ערד בניגוד לתמיכה המתמשכת במאבק לתכניות כרייה ב 'ארץ בראשית'- שדה הכרייה "חצבה מערב" של מפעלי אורון- צין מטעם חברת 'רותם אמפרט'. האם יש איפה ואיפה בין "אזורים בעלי חשיבות נופית בראשיתית"? וכיצד מאבק על תיירות בערבה גבר על מאבק לבריאות תושבי ערד?
מאת: ענת רסקין
זהו הדוח ה-6 שמפרסמת החברה להגנת הטבע מאז החלה בפרסומים אלו בשנת 2008 אז פורסמו 68 איומים על השטחים הפתוחים ואילו בשנת 2013 מפרסם הדוח 119 איומים. במצטבר הצליחו להסיר 28 איומים מאז ועד היום. מספר האיומים במרכז הארץ- 26, בכרמל-17, בצפון-16, ובנגב-14 איומים. מספר האיומים לפי מגזרי פתוח: זחילה עירונית-32 פרויקטים, בתחבורה-29 פרויקטים, בחקלאות-17 פרויקטים ובתיירות-16 פרויקטים.
איך מוגדר איום על השטחים הפתוחים?
"איום הוא יוזמה לפיתוח – לתחבורה, תשתיות, תיירות, כרייה וחציבה וכדומה, שעלולה להיות לה השפעות שליליות על השטחים הפתוחים, על ערכי הטבע ועל הנוף, של כולנו." בחברה להגנת הטבע מודים כי לעיתים הם נתפסים כמתנגדים לפיתוח ואומרים בדוח: "זו תפיסה שגויה. אנו מכירים בצורך להתפתח ולכן לכל יוזמה חדשה, שעלולות להיות לה השפעות שליליות על הסביבה, הטבע והנוף, אנחנו מציעים חלופות טובות יותר. אנו פועלים לכוון את עיקר הפיתוח אל הערים כמוקדי הפיתוח הקיימים, השקעת מרבית המאמצים לפיתוח המערכות העירוניות הקיימות והרוויה שלהן, במטרה לענות על הצרכים החברתיים. לחזק את ההגנה על השטחים הפתוחים שנותרו תוך שמירה על אזורי חיץ ירוקים ולהבטיח את קיומם בכמות, איכות ונגישות נאותות לכלל הציבור".
האיומים הקשורים לאזור הנגב המזרחי: איום 96- צפון הנגב: בנייה בלתי חוקית במגזר הבדואי, איום 98- סובב ערד וחבל יתיר: הקמת ישובים חדשים (=מבואות ערד), איום 99- בקעת ערד: טורבינות רוח, איום 100- אזור תל ערד: הקמת ישוב עירוני חרדי, כסיף, איום 102- מתחמי מדבר תיירותיים בערד ומצפה רמון, איום 103- הסדרת חוות בודדים בנגב, איום 108- תכניות כרייה ב 'ארץ בראשית' של מפעלי אורון- צין מטעם חברת 'רותם אמפרט', איום 109- תעלת הימים, איום 110- הקמת בריכה מס' 6 בים המלח ע"י 'מפעלי ים המלח', איום 111- מלחת סדום בכיכר סדום שבצפון הערבה.
איום 98- סובב ערד וחבל יתיר: הקמת ישובים חדשים (=מבואות ערד)
מבואות ערד הנו פרויקט הקמת 10 ישובים קהילתיים-כפריים באזור צפון-מזרח הנגב. מדובר בתוכנית שמנסים לקדם מאז 2005 תוך עבודה מול משרדי ממשלה שונים. ישובי 'מבואות ערד' משתרעים במרחב צפונית לכביש 31 בין כביש שוקת-ערד בדרום לגבול מחוז דרום (הקו הירוק) מצפון. היישובים מיתר וחורה במערב, לבין גבולות השיפוט של המועצה האזורית תמר והעיר ערד במזרח. המטרה המוצהרת של פרויקט זה: למשוך אוכלוסיה ממרכז הארץ לצורות התיישבות אטרקטיביות לה ולאכלס את חבל הארץ הצפ'-מז' של הנגב, במיוחד חבל הארץ מתחת לקו ההפרדה, ובכך להקים רצף התיישבותי, יהודי. זאת כיוון שבשטח ארץ זה אפשר למצוא רק את הערים ב"ש, ערד, דימונה וירוחם ובנוסף אתר היישוב העירוני-חרדי המתוכנן, כסיף, בצומת תל ערד (איום מספר 100) והישוב הקהילתי כרמית המתוכנן לקום מול מיתר ולקיה.
הצד המזרחי של הפרויקט ישתרע לאורכו של כביש 80 מתל ערד ועד תל קריות. בצד זה יוקמו 6 ישובים שישענו על ערד כעיר המחוז שלהם. (אחד הישובים יהיה הישוב הבדואי תל קריות שיוכר ויכלול עד 300 משפחות שיוכלו לחכור אדמות לעיבוד). לכיוון מערב (לכיוון מיתר) מדובר ב-4 ישובים: חירן ויתיר (שני ישובים הנכללים בתחום השיפוט של מיתר וכך גם הישוב הקהילתי המתוכנן כרמית), שני, הר עמשא ו-4 חוות בודדים שקיימות בשטח יצורפו אליהם. סה"כ מדובר על מקסימום של 15,000 תושבים בעשרת הישובים המתוכננים. כאשר בשלב א' מדובר על אכלוס 100 משפחות לישוב.
מאז 2008 נכלל פרויקט זה בדוח האיומים על השטחים הפתוחים של החברה להגנת הטבע. בנובמבר 2012 נערך בערד מפגש של גורמים המתנגדים לתוכנית מבואות ערד ושחברו יחד לפעולה משותפת ונרחבת בכדי למנוע את הוצאתה לפועל (החברה להגנת הטבע, מגמה ירוקה, עמותת 'אדם, טבע ודין', האגודה לזכויות האזרח, עמותת 'במקום', מרכז מנדל, עמותת 'שתיל', פרלמנט צעירי ערד, דר' בתיה רודד מערד גאוגרפית המתמחה בנושא הבדואים והנגב) גורמים אלו טוענים כי מעבר לפגיעה בשטחים הפתוחים ובערכי טבע יש בפרויקט פגיעה בפתוח ועיבוי של ישובים וערים קיימות באזור. דר' בתיה רודד: "זהו פרויקט פתוח עוקף ערים. ישובים קהילתיים בנגב המהווים פיתוי לתושבים מבוססים ומתבדלים לעבור אליהם ולהחליש את הערים הקיימות הסובלות גם כך מהזנחה של שנים. כמו כן זה מעצים עימות עם הבדואים שאיתם עדיין לא הגיעו להסדר על האדמות". ירון בן עזרא מנכ"ל החטיבה להתיישבות שפועלת תחת משרד רוה"מ נעדר ממפגש זה וכן נעדרה טלי פלוסקוב ראש עיריית ערד שבתחילה התנגדה גם היא לרעיון 'מבואות ערד' אך בהמשך שינתה את דעתה והסבירה: "זו הזדמנות להפוך את ערד למרכז מטרופולין הנותן שירותים לסביבה".
חלק מהאיום שהחברה להגנת הטבע רואה בתוכניות פתוח אלו הן המגמות התכנוניות בשנה האחרונה שמלמדות על ניסיון מתמשך להחליש את התכנון הארצי ואת כוחן של תכניות המתאר הארציות (תמ"א 35) לפיתוח ולשימור, לעצירת הפרבור וחיזוק הערים הקיימות.
איום 99- בקעת ערד: טורבינות רוח
תכנית לייצור אנרגיה באמצעות טורבינות רוח בשטח של 80 ד' בקרקע חקלאית בבקעת ערד. החווה מתוכננת להספק מותקן של 70 מגה ואט, ותכלול 25 טורבינות עם גובה עמוד 114 מ', קוטר לב 112 מ' וגובה קצה להב עד 170 מ'. מיקום החווה מחייב אתר פתוח לרוח כדי שניצול אנרגיית הרוח יהיה מרבי.
איום 108- תכניות כרייה ב 'ארץ בראשית' של מפעלי אורון/צין מטעם חברת 'רותם אמפרט'
בעקבות קידום התכניות לכריית פוספטים בשדה הכרייה "חצבה מערב" באזור מפעלי ייצור הפוספטים אורון-צין בנגב שבבעלות חברת "רותם אמפרט", התחזקה ההכרה בצורך לשמר את השטחים הפתוחים בנגב "כשטחי "ארץ בראשית". אזורים אלה הם בעלי חשיבות נופית שבמשך דורות רבים יד אדם לא נגעה בהם". קבוצות פרטיות ותעשייתיות שונות מקדמות במסגרת מוסדות התכנון תכניות לכריית מינרלים תעשייתיים מסוגים שונים. תכניות אלה כוללות פיתוח נלווה רב, המאיים על רציפות השטחים הפתוחים ועל כמותם. הפעילות נעשית תחת זיכיון מטעם מדינת ישראל וחלק ניכר ממנה מופנה לייצוא. "מאז ההחלטה על ארץ המכתשים בשנת 1994, לא קיימה המדינה דיון מחודש בשאלת המשך "ייצוא" נופי בראשית.
עמדת החברה להגנת הטבע: המועצה הארצית לתכנון ולבנייה הורתה לפני מספר שנים לערוך תכנית מתאר ארצית לכרייה ולחציבה של מינרלים תעשייתיים- תמ"א 14ג', בעיקר פוספטים. במסגרת תכנית זו ייבחנו ברמה הארצית עתודות הכרייה והחציבה של המינרלים התעשייתיים בישראל. למהלך זה חשיבות רבה לקידום השמירה על ערכי טבע, סביבה ונוף בכלל, ובעיקר על שטחי "ארץ בראשית" בנגב." החברה להגנת הטבע מלווה את עריכת תמ"א 14ג' ומובילה את המאבק על שדה הכרייה "חצבה מערב" מול חברת "רותם אמפרט". בעקבות מאבק זה הוחלט על הכנת תכנית מתאר כוללת חדשה לכריית פוספטים באזור אורון צין שבנגב. נקבע כי התכנית החדשה תאזן בין צורכי הכרייה לבין ערכי הטבע, הנוף והטיילות. התכנית החדשה לוותה בעבודה מקצועית ויסודית של צוות מלווה ובסקר טבע, נוף ומורשת. מחלוקות רבות שצצו ועלו נפתרו תוך כדי תהליך העבודה. תוקפה של התכנית הוארך בוועדה המחוזית לעוד 4 שנים, בתנאי שלא תתבצע כל כרייה בשטחים שנמצאים בלב הקונפליקט. התכנית עומדת כיום לקראת הצגתה בפני הוועדה המחוזית.
כנראה, שבעקבות מאבק זה החברה להגנת הטבע נמנעת ממאבק נוסף בחברת 'רותם אמפרט' ורצונה להקים את מכרות הפוספטים בשדה בריר שליד העיר ערד. כפי שאפשר לראות שדה בריר אינו נכלל אף פעם בדוח האיומים על השטחים הפתוחים והחברה להגנת הטבע נמנעת מקשרים ועזרה לתושבי ערד שהתארגנו לבדם ונלחמים כנגד תוכניות הפתוח של מכרות הפוספטים באזור שדה בריר שגם הן שייכות למפעל אורון. בתשובה לשאלה שהופנתה לחברה להגנת הטבע בנושא נאמר כי החברה אינה יכולה לעזור לכולם וכי יש מאבקים המנוהלים ע"י האזרחים עצמם. תשובה שלא התקבלה בהבנה ע"י תושבי ערד הנאבקים מזה שנים בסכנה המאיימת לא רק על שטחים פתוחים אלא על בריאותם הממשית (כפי שצוין בדוחות של משרד הבריאות) זאת כתוצאה מהתכנון להרחבת הכרייה שיקרב קרבת יתר את מכרות הפוספטים לעיר ערד. עובדה זו מעמידה את פעילות החברה להגנת הטבע בסימן שאלה לפעילות אינטרסנטית שלא מוכיחה פעולה לשם דבר- לשם צדק חברתי וחיים בר קיימא.
תגובת החברה להגנת הטבע: "בימים אלה מקדמת המדינה תכנית מתאר ארצית לכרייה וחציבה, הבוחרת מספר אתרים עתידיים לכרייה וחציבה. החברה להגנת הטבע פועלת לכך שבסופו של דבר ייבחרו האתרים המאזנים בצורה הטובה ביותר את ההיבטים השונים של הנושא. נציגי החברה להגנת הטבע נפגשו כבר מספר פעמים עם נציגי התושבים, המובילים את המאבק, הסבירו להם את עמדתם בנושא, שמעו את התושבים בנימוס ובקשב רב והחליפו ביניהם רעיונות על איך לפעול בצורה המיטבית לטובת העניין, תוך שיתוך פעולה, עדכונים והעברת מידע".
איום 110- הקמת בריכה מס' 6 בים המלח ע"י 'מפעלי ים המלח'
תכנית מתאר מקומית הוגשה על ידי "מפעלי ים המלח" מקבוצת "כימיקלים לישראל" לוועדה המחוזית להקמת ברכה 6 , בשטח של כ-16 קמ"ר מצפון לברכה 5, לשם הגדלת כמות השאיבה של מי הים ושל שטחי האידוי. הברכה מיועדת להגדיל את כושר הייצור בשיעור של כ- 10% . החשש הוא שהגברת שאיבת המים תאיץ את תהליך ירידת המפלס שגם כך מאיים להציף את בתי המלון בים המלח ואת נסיגת קו החוף באגן הצפוני שגם כך סובל מתופעת הלוואי של הבולענים. השפעות סביבתיות שליליות נוספות הן: דרישה לכמויות גדולות של חומרי כרייה וחציבה להקמת סוללות הברכה וירידת המפלס. לכך מתווסף איום 109- תעלת הימים.