ברחוב יהודה 48 ו-52 בערד צייר אלכסנדר באינוב, תושב שכונת אבישור בערד, ציורים על קירות הבניין וגדרות הבניינים והפך את מתחם המגורים למעין גלריה. תערוכת רחוב לכל צופה. כדאי להגיע ולשוטט.

מאת: ענת רסקין  

אמנות רחוב היא ז'אנר שוליים הנע בין המותר לאסור. יש ביחס אליה מידה מסוימת של דואליות- מצד אחד התרעמות בשל השחתת המרחב הציבורי מצד שני התפעלות מקישוטו במיוחד באזורים שבהם כל תוספת היא שיפור פני העיר.

עבודותיו של אלכסנדר באינוב בערד הן פרי עבודה ספונטנית ואישית שנמשכה שנתיים (2017-19). על הבניינים ברחוב יהודה 48/52 , גדרות , קירות חדרי כניסה, מתחת לחלונות ומרפסות החלו לצוץ ציורים כחולים שיצרו תערוכת אמנות רחוב. אפילו כסאות מזדמנים וספסלי הרחוב השלימו את התמונה..

אלכסנדר, בן 82, הגיע ארצה ולערד בשנת 1996 מבלארוס שבברית המועצות לשעבר. מגיל 14 קבל הכשרה לעבודה עם ברזל, מכונות, תכנון פרויקטים ושרטוט. השכלה שרכש במכללה בעיר ויטבסק בה למד גם האמן הגדול מארק שגאל. באמצע גם הספיק לשרת בצבא ביחידת צנחנים ולאחר השירות חזר להשלים את השכלתו האקדמית. כמי שהיה מוכשר בעבודת כפיים הפליא לתכנן ולבנות במו ידיו יכטה עליה יצא לשוט בנהר ובאגמים של ויטבסק וכשהיה בערד עזר לאמן זוכין לבנות את האנדרטה לזכר השואה שניצבת ליד בי"ס אבישור.

לציור הגיע בהשפעת אחיו האמן. לצייר על קירות? "צבעתי קירות בבית" הוא צוחק. אבל אפילו בגילו קשה לו להעביר את הזמן ללא עבודה או יצירה. וכך החל לשפץ את הכניסה לחדר המדרגות בבניין המגורים שלו ברחוב יהודה 48 ולצייר את הציור הראשון. "יש הרבה בטון בערד" הוא מציין "וחבל שהעיר לא מטופחת יותר" אז הוא החליט לעשות מעשה ולהמשיך לצייר. היצירתיות כצורך הקיומי, אנושי. לשרוד ולהמציא את עצמה מחדש בכל יום. יצירתיות המהווה סוג של חכמת רחוב וחיים.

איך קיבלו השכנים את הציורים שהופיעו פתאום על הבניין והגדרות? אלכסנדר מספר שהשכנים החרדים שמחו ונשקו אותו. הוא קבל הרבה תודות מאנשים. ומה אמרה העירייה? לא אמרו לו דבר. ביום המעשים הטובים הגיעו מתנדבים ממפעל 'יוניליוור' וצבעו את הצמיגים שבגינת הבניין וזה הוסיף לאווירה. עם הצבעים שנשארו להם הוא המשיך לצייר על הגדרות. צבעי אקריליק עמידים לתנאי מזג האוויר. אך הגיל עושה את שלו וכרגע אלכסנדר הפסיק את עבודתו. הוא פנה לאמנים בעיר בבקשה שימשיכו או לפחות יסיימו את הציורים שהתחיל לצייר על הגדרות ולא הספיק לסיים. נקווה שיהיה מי שמוכן לתרום מזמנו ולהשלים אותם. כמו  כן הוא פונה גם דרך כתבה זו בכלל לאמני ערד לסוגם, לצאת ולקשט את העיר ולטפח את מראה.

השוטטות היא פעולה מהותית של הצופה שיש בה מידה מסוימת גם של מציצנות כיוון שהתמונות מצוירות על קירות של חלונות ומרפסות של בתי מגורים. בשעה שמתקרבים כדי לבחון את התמונות מקרוב נחשפים מעט לרחשים הפנימיים של הבתים ושיחות הדיירים בביתם. אך עם זאת אין אפשרות להימלט מכך למי שמעוניין לראות את התמונות המצוירות במתחם בניין המגורים ויש בזה משום החוויה האותנטית של המתבונן הקולט בחושיו ומתרשם לא רק מהציורים על פרטיהם, אלא גם את המרחב האורבני "האמתי" בהם התמונות מוצגות.

ים, ספינות מפרש, טיילת על הים, הם המוטיבים הדומיננטיים של הציורים ברחוב יהודה. ציורים הפתוחים אל האופק והמרחב שמציע הים ובכך מדגישים את חווית המצר של החיים בבניין רכבת משותף, בניין בטון קובייתי עם דירות קטנות ומרפסת בתוך מרפסת.. בנוסף אין זה הים הישראלי שמצויר בתמונות אלא ים 'אחר', ים של ארצות זרות, הנושא את המתבונן על כנפי הדמיון למחוזות רחוקים ומוציא אותו מהתחום הטריטוריאלי הסגור של השכונה העירונית והמדברית.
שוטי, שוטי ספינתי, אני מפליג עד אין סוף, עד אין סוף..