מאת: ענת רסקין 

אתם אוהבים חיות? אתם טיפוס של חתול או של כלב?

אני, אין ספק טיפוס של כלב. כלבים הם ידידי האדם, הם מביעים רגשות, מחזירים טובה לבעליהם.. עוד זכור לי האבל הכבד שנפל בבית ילדותי כאשר הכלב שלי נדרס ואיזו מצבה לתפארת הקמתי בחצר הבית. כשילדי הצעירים החלו להראות סימני פחד מחיות, אמרתי: "הגיע הזמן להביא כלב הביתה!"

זאת הייתה כלבה מאומצת, שמעבר לתפקידה כמסלקת פחדים, החלה לעשות צרכיה במקומות יוצאי דופן בבית. המבין בחיות אמר שאני צריכה בשבילה פסיכולוג של כלבים (כן, יש דבר כזה). אני יכולה להבין שכנות רכלניות, אנשים נקמנים, יש לי סימפטיה למורות, אבל פסיכולוג לכלבות נטושות?! עד כאן. וכמו כלבה דומיננטית הלכתי וסימנתי את הטריטוריה שלי.

נשארה החתולה, שבאה ויצאה מהבית כרצונה, מנהלת איתי קרב מוחות של חיית טרף. "יש לך מזל שהבן שלי אוהב אותך", הייתי מסננת במבט אלכסוני כשהייתה מגרגרת בהנאה מחיקו של הבן המתבגר. אז הגיעה הבקשה: "אמא תקני לי כלב". למרות שדמיינתי את שלוליות השתן בכל מקום בבית, את רגלי הרהיטים המכורסמים, את הטיולים שאצטרך אני, בסופו של יום (וגם בתחילתו) לעשות בעצמי, הסכמתי ללכת לבדוק את הנושא.

כמה טלפונים למודעות בעיתונים הבהירו לנו שכלב גזעי יעלה סכום ניכר. שמנו פעמינו לכלבייה העירונית של ערד. את הכלבייה מתחזקת מח' התברואה של העריה אבל בעצם קשה לתאר מה היה קורה לולא מארי פרס מעמותת "ערד לחי" שמטפלת בכלבים, מנקה, מאכילה, בודקת, נותנת תשומת לב, מוציאה אותם להסתובב בחצר הכלבייה באוויר הפתוח, לוקחת אותם למשפחות אומנות או לביתה שלה ומפעם לפעם לוקחת אותם, בסיוע מח' התברואה, לימי אימוץ במרכז הארץ.

בעמותה חברים כ-10 אנשים אבל מארי היא מהבודדות שפועלת למען החיות סביב השעון, בהתמסרות והתמדה מעוררת השתאות. אפילו את ראש העיר הממונה בר-לב הביאה למקום וזכתה להבטחה להקצאת תקציב מיוחד לעזרת הכלבייה, עיקור וסירוס בשנה הקרובה. בכלבייה נמצאים, כרגע, 29 כלבים מגיל חודשיים ועד 15 שנה. בבוקר ביקורנו הביאו ארגז קרטון ובו עוד 6 גורים רכים, ששכבו מכורבלים בארגז לא מודעים לעתידם הצפוי. במקום כלבים מבוגרים שאנשים לא רצו אותם יותר, "כי הם זקנים",  או כאלו שבעליהם פשוט קשרו אותם לגדר הכלבייה מתנערים מכל אחריות, כאילו שהמקום הוא פנסיון 5 כוכבים עבורם. לשמחתנו שמענו שאת דינו, שהלך לאיבוד וישב בכלוב מיילל מגעגועים, החזירו לבעלים שלו.

איך אפשר לעזור בטיפול היומיומי בכלבים ובאחזקת הכלבייה? בעריה שוכבות תכניות ותיקות על הקמת כלובים בחצר החיצונית והצעה להפוך את המקום לפנסיון שיכול לשרת גם את התיירים באזור. בינתיים המקום הוא צער בעלי חיים. יוזמה ברוכה של מח' התברואה ועמותת "ערד לחי", לאחרונה,  תאפשר גם לכם לאמץ כלב או חתול ביום האימוץ שיערך ביום שישי בחנוכה (7.12.07) במרכז המסחרי של ערד.

העריה גם פותחת במבצע עיקור/סירוס חתולי רחוב בזמן הקרוב ו"סגול" קליניקה וטרינרית ניידת, תגיע לערד מטבעון. אם תארגנו לפחות 10 הזמנות לניתוחי עיקור/סירוס שיעשו במחירים מוזלים. בסניף של ביה"ח הווטרינרי בערד פותחים חוג "הווטרינר הצעיר" לאלו מבינכם שאוהבים בעלי חיים ורוצים ללמוד מקרוב איך לטפל בהם ואפילו תהיו נוכחים בניתוח. אפשרות נוספת היא לצרף את הכלבייה לרשימת המטלות בפרויקט "מעורבות אישית" של התיכוניסטים.

מבחינה אישית, יש בערד גואל וקוראים לו שחר דקל, מאלף כלבים, יוצא יחידת "עוקץ" בצבא ועוסק באילוף כבר 17 שנה. הכלבה שלו זכתה במקום ראשון באליפות אירופה למשמעת, אימון מתקדם, שמירה והגנה. הכי חשוב, הוא מסביר, להתאים את סוג הכלב לאופי המשפחה, הרכב חבריה וסגנון החיים שלה. זאב גרמני, זאב בלגי, לברדורים, נוחים יותר לאילוף ולחיים עם משפחה ונקבות יותר מזכרים.

כמו כן הוא מזהיר מכלבים מסוכנים. גם כאלו שלא הוצאו מחוץ לחוק כמו: זאב קווקזי או מאסטינו. כדי שכלבכם יהיה מאולף כראוי דרוש קורס של 12 שבועות. בו אתם נפגשים עם המאלף פעם בשבוע וממשיכים לתרגל בבית במשך השבוע. המחירים שהוא מציע לערדניקים נמוכים מהמחירים במרכז הארץ.

כדי שכלב יהיה בריא בנפשו הבנתי מפסיכולוג הכלבים שהוא זקוק למנהיגות, אהבה ופעילות גופנית. אהבה – יש, גם אם לא כמו שיש למארי. גבולות – הרי אני כלבה דומיננטית. פעילות גופנית – פה יש קצת בעיה.. לרדוף אחרי חתולות זה יכול להספיק? מצד שני, ישנו הבן הצעיר שהבטיח שהוא ידאג לכול.. החלטתי להדחיק כרגע את החששות.