לאחר ימות גשם ושיטפונות בדרום מלאים גבי המים בנגב במים קרירים ומרעננים. ואין כמו הישראלים להעריך קפיצה לתוך גב או ללכת שעות כדי להגיע למעיין קטן. שכן הניסיון במחסור במים, במיוחד בנגב, וימי הקיץ הארוכים והלוהטים מעצימים את חוויית השפע הזמני הנקרה לפנינו בתקופה הקצרה של האביב הישראלי. הנגב המזרחי מזמין אתכם לרחצה בבריכות של הטבע
מאת: ענת רסקין
חודשי האביב בישראל הם בין מרץ ועד סוף מאי ומתאפיינים בעלייה הדרגתית של הטמפרטורה וכמויות הולכות ופוחתות של גשמים. שקעים שרביים מחליפים את מזג האוויר החורפי והתוצאה- מזג אוויר הפכפך ולפעמים אירועים קיצוניים, כפי שחווינו במהלך חודש אפריל-מאי האחרונים עם גשמים, סופות, ברד ושיטפונות הרי אסון בנגב.
במקרא אין המילה "אביב" מציינת עונה מעונות השנה, אלא קשר להיבט החקלאי של תבואה לפני גמר הבשלתה. בלשונות השמיות האחרות, נקשר השורש א־ב־ב, המשותף בעברית גם למילה "אֵב" – צמח צעיר ורענן, למשמעויות של צמיחה ("עודנו באִבּוֹ לא ייקטף"). לאביב לכן גם משמעות סמלית של אנרגיות חדשות והתחדשות הטבע. אז אין צורך להרחיק שבת בסן פרנסיסקו על המים כדי לשטוף את העיניים בכחול ובירוק.. עליכם להדרים אל בורות מים סודיים ולהנות מהכחול והירוק הצובעים את הנגב בעונה הקצרה של האביב.
מהו גב מים? גב מים זהו שקע בקרקעית נחל אכזב שבו מצטברים מים לאחר שטיפת הנחל (water hole / Cistern) בור מים לעומת זאת הוא בור שנחצב למטרות איסוף ואגירת מי נגר עילי (מי גשמים בעיקר) ולרוב צורתו כצורת פעמון. מאגורה (חראבה בערבית) היא לרוב בצורה מרובעת ודפנותיה מטויחות לשם אגירת מי שיטפונות. כך או כך כל מאגרי המים הללו מלאו במים לאחר השיטפונות של החודש האחרון ולכם מצפה חוויית מים מיוחדת.
כאשר רוצים לציין שלטון חזק ומתוקן וחיי שפע של עם נוהגים, גם במקרא וגם בשירים, לתאר בנייה של בורות מים או בורות מים שופעים. כך בספר דבר הימים [ב', פרק כ"ו, פסוקים ט'-י'] מסופר על פעולות הבניה של המלך עוזיהו, כולל בניית בורות המים במדבר: "וַיִּבֶן מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים". ונעמי שמר כתבה בשיר "ירושלים של זהב": "חזרנו אל בורות המים/ לשוק ולכיכר / שופר קורא בהר הבית / בעיר העתיקה." להבדיל מהמצב הקודם בו בורות המים היו יבשים וכיכר העיר ריקה..
תקופת האביב ומים שופעים הם סמלים ידועים לאהבה הרומנטית ובשיר אחר של נעמי שמר "אל בורות המים" היא כותבת: "מאהבתי/הלכתי אל בורות המים/בדרכי מדבר/בארץ לא זרועה/מאהבתי/שכחתי עיר ובית/ובעקבותיך – בנהיה פרועה". מאיר אריאל בשירו "מים מתוקים" כתב: "אהובתי היא כמו ארץ מדבר לא מתמסרת קל אם בכלל.. לא מתמסרת קל אם בכלל, יש בה ניקיון בוהק וצח".
וכבר ידוע שארץ ישראל כמוה כאהובה ואהבת הארץ מקבלת ביטוי אצלנו הישראלים, בטיולים רגליים, בחיפוש אחרי גבים סודיים ומעיינות בנקיקים שאפשר לטבול בהם בימים של שקט בשמים ולזכות במעט רגיעה לנפש. ואי אפשר להימנע מאהבה זו כי ידוע גם שמים שקטים חודרים עמוק.
כמעט בכל נחל בנגב בימים אלו. אבל מקורות המים המפורסמים יותר באזור הנגב המזרחי הם:
בירכת צפירה בנחל צאלים (ליד כפר הנוקדים. הגעה דרך ערד בכביש 3199), עין נמר ובירכת נעמה בנחל צאלים , גב קינה (נחל קינה בדר'-מע' ערד) , מאגורת כידוד בנחל כידוד שבצפ'-מז' לערד.
אפשר לשלב את הטיול עם לינה בצימרים בערד או בכפר הנוקדים שליד בירכת צפירה או במחנה הלילה של מצדה-מערב.