(צילום-דב פוניו / צילום-ענת רסקין)

קבוצת סטודנטים מאוניברסיטת וורמונט מארה"ב שתחום התעניינותם האקדמית הוגדר: אמנות מדברית אקולוגית, הגיעה להתארח בערד. ביחד עם: ילדים בדואים מבי"ס אל-פורעה, סגל המורים שלהם, עמותת "מראה במדבר" ואנשי ערד מקבוצת קשר ערד-מדבר יהודה הם פועלים מזה ארבע שנים ביצירת מיזמים ירוקים בבי"ס אל-פורעה וגשר אנושי של סובלנות וקבלה. זה אולי פרויקט קטן וחסר חשיבות. אבל ראו לכמה אנשים הוא נתן הזדמנות להיפגש.
מאת: דב פוניו, קבוצת קשר ערד-מדבר יהודה 

הסטודנטים מוורמונט-ארה"ב, עשו לנו את הקיץ.

בראשית קיץ 2009 צצה בערד חבורה מוזרה. קבוצת סטודנטים מאוניברסיטת וורמונט מארה"ב הגיעה לערד להתארח, לנשום אוויר מדבר ותוך כדי כך גם לתרום משהו לקהילה. תחום התעניינותם האקדמית הוגדר: אמנות מדברית אקולוגית. בין היתר נודע על כך לחברי קבוצת קשר ערד-מדבר יהודה (תושבי ערד שראו זה מכבר עשייה בקרב בדואים בסביבה כמעשה רצוי וחיובי). החוליה המקשרת הייתה עמותת "מראה במדבר" , שמייסדיה משפחת אהרוני מערד, הקימה מוזיאון ברובע האמנים בערד ומאז בעצם משמשים כראש גשר לבקור הוורמונטאים בארץ.

הביקור נפל עלינו קצת בהפתעה, אבל ממש ברגע האחרון עלה הרעיון ליצור ספסלי ישיבה מצמיגים משומשים ליד מגרש הכדורגל של בית הספר אל פורעא. החומרים הדרושים לא עלו כסף. צמיגים משומשים, חול מהסביבה, שתוך כדי הרטבה מילאו את הצמיגים, וכך נוצרה טריבונה מדורגת. פרט ל-20 סטודנטים מוורמונט גויסו תלמידי כיתות ו'-ז' של בית ספר אל-פורעה, מורים אחדים ומספר מתנדבים מערד.

המבצע יצר תועלת מוחשית ומעבר לכך גרם להכרות בין אנשים שבלעדי זה ספק אם היו נפגשים "בגובה עיניים".

בקיץ 2010 אנשי ורמונט כבר חזרו עם ציפיות. הפעם כבר התכוננו לביקור. כמה חודשים לפני כן פורסם באינטרנט סיפור על בית שכולו נעשה מבקבוקי משקה 1.5 ליטר. כידוע אלה לא חסרים במחוזותינו. כך הוחל בבניית קיר עם שער כניסה שבעתיד יקיף גינת ירק לימודית של התלמידים. הקיר הראשון הוקם בהצלחה והיה בכך לסמן את המשך הדרך. אמנם כאן כבר נתקלנו בבעיות תכנון ותקציב. אבל הזמן לא דחק. עברה יותר משנה- עד שמישהו הציע לפנות לקרן ש.ל.י (שורשים לסביבה ירוקה) ועוד שנה עד שאכן זכינו לתרומה. בינתיים נמצאה גם אדריכלית נוף מדרום הארץ שנאותה לערוך בהתנדבות תכנית מסודרת למיזם- תוך הכללת המעט שכבר קיים.

ב-2011 אנשי ורמונט לא יכלו להגיע, אבל את הפרויקט המשכנו "על אש קטנה". הקיץ הם שוב חזרו. כעת, לאחר יום בניה נוסף, כבר שני קירות עומדים על תילם. עדיין יש לעשות השלמות, אותם נקווה לסיים בחדשי הסתו. עד אז תהיה גם תכנית אדריכלית. נקווה שבביקורם בקיץ הבא נוכל לטפל בבניית הצללה או ריהוט גינה.

זה אולי פרויקט קטן וחסר חשיבות. אבל ראו לכמה אנשים הוא נתן הזדמנות להיפגש: ילדים בדואים, סגל המורים שלהם, עמותת "מראה במדבר", סטודנטים מאמריקה הרחוקה וגם אנשי ערד- שאפילו שהם גרים במרחק 3 ק"מ מאל-פורעה, כמה ילדים בדואים הם פוגשים ביום-יום?

כפי אומר הפתגם: "הר והר לעולם לא ייפגשו". אבל מה ימנע מבני אדם להפגש?