בנין אולם הקולנוע 'אורון' בערד מתעתד להפוך ל 'היכל התרבות'.
הבניין המוכר לכל תושב בעיר, מילדותו ועד בגרותו, כבר לא עונה לדרישות התרבות של העיר הגדלה. לפני שנה חודשה מעטפת הבניין ועכשיו משרד הארכיטקטים הגדול 'ארמון אדריכלים ומתכנני ערים" מבאר שבע מתכננים את שדרוג פנים הבניין במטרה להפכו להיכל התרבות של העיר ערד כך שיוכל להכיל מופעים לקהל רחב כמו גם מופעים אינטימיים יותר בסגנון של קפה-תיאטרון.

כתבה וצילמה: ענת רסקין

אולם המופעים שבקומת הכניסה יוסב לאולם תיאטרון עם כ-700 מקומות ישיבה ובמה רחבה שתאפשר העמדה של הצגות קאמריות ואילו בקומת המרתף יבנה אולם קפה-תיאטרון לכ-100 צופים שישבו סביב שולחנות אוכל ויוכלו לצפות בהופעת יחיד על במת המקום. סך השטח הכולל של הבניין יהיה כ- 1500 מ"ר.

אבק השנים ואבק רוחות המדבר יוסרו מהבניין שיתחדש ויזהר שוב באבק כוכבים. חדרי השחקנים, השירותים וחללים קיימים אחרים ישופצו. תתווסף עמדת תאורן באולם התיאטרון, לובי הכניסה יורחב ומעליו בקומה עליונה תוקם גלריה קטנה. מיזוג האוויר ישודרג והכול יבנה לפי תקני בטיחות ונגישות, כולל מעלית לנכים, שיועצי בטיחות בצוות התכנון ימליצו עליהם.

8 מ' גובה יתווספו לגובה המבנה מעל מגדל הבמה לשם הקמת צוגים, הלו הן מערכות תפאורה המתרוממות אנכית ומתחלפות בלחיצת כפתור. כמו כן יוקם גשר תאורנים, רשתות הליכה מעל הצוגים וגם מערכת התאורה תשודרג.

על כל התכנון הזה אחראי משרד הארכיטקטים הגדול 'ארמון אדריכלים ומתכנני ערים" מבאר שבע. משרד ארכיטקטים הפעיל בנגב מזה 20 שנה ועוסק בעיקר באדריכלות מוסדית בכל רחבי הארץ. זכייני רכבת ישראל לתכנון תחנות רכבת וזכיינים של המינהל לתכנון תוכניות בניין ערים.בין הפרויקטים הנבחרים שלהם – בית הכנסת בבסיס בה"ד1, בניין יד שרה בבאר שבע, תחנות הרכבת המרכזית בבאר שבע ולהבים והמרכז המסחרי החדש המוקם בימים אלו בצומת שוקת.

אדריכל אלי ארמון, בעל משרד הארכיטקטים הכולל 15 אנשי צוות מתוכם 9 אדריכלים, הוא תושב עומר, ראש עמותת האדריכלים בדרום ומי שהיה בעבר מהנדס העיר באר שבע.

'אם ארכיטקטורה היא שפה – בניין הוא ספור', אומר אדריכל ארמון ובאמת כזה הוא סיפורו של אולם הקולנוע 'אורון' הקיים בערד מזה עשורים.

במשך שנים היה הבניין, גדל המידות שעומד ברחבת המרכז המסחרי בעיר, מרכז לארועים חברתיים ותרבותיים שונים של התושבים ולו גם בגלל שהינו היחיד בעיר היכול להכיל קהל רב. מנויי התיאטרון יודעים בדיוק איפה הכסא השמור שלהם ממנו הם צופים על שאר הבאים וגם מציגים את עצמם לראווה. תלמידי התיכון לעומתם אוהבים יותר את השורות האחרונות של האולם וטעמיהם ברורים, לא רק בגלל הבנות אלא כי כך אפשר להמלט ממבטן הבוחן של המורות ולעצום עין. הילדות הצעירות של חוגי הריקוד למיניהם מכירות בצעדיהן הקטנים והעליזים את מבוכי העלייה לבמה כשהן רצות הלוך ושוב בינה לבין אמא שיושבת גאה בקהל. לעומתן ותיקי המקהלות וחבורות הזמר אף פעם לא מסתדרים עם המסדרונות הללו ובליבם של נכבדי העיר תמיד שוכן החשש מפני העלייה במדרגות הכבוד, החסרות מעקה להיאחז בו, בזמן העלייה לנאום התודה.

טקסים רשמיים, מופעי תרבות, מסיבות סיום בית ספריות, התכנסויות, על כל אלה יכול להעיד בניין בית העם של העיר שספן בין כתליו ארועים אלו לאורך השנים. אך ההדור שבמבנים ירדה קרנו. כסאות העץ המרופדים, שידעו את ישבני התושבים מילדות עד בחרות, החלו לחרוק, אותיות הענק התלויות מחוץ לבניין- צבען ניגר על הכתלים כאיפור היורד עם דמעות על הפנים. ופרקוד המסך .. כבר לא בדיוק זוכרים אם היה אם לאו.

אך ימים חדשים צפויים לו לאולם של העיר ואולי בקרוב תבוא לו עדנה וזוהרו שעומם יושב לו ואף יותר מכך – לא עוד יהיה אולם קולנוע כי אם היכל תרבות שעוצב ע"י אדריכל הארמון.

.