הבדווים הם אזרחים, וככאלה יש להם זכות לשוויון בחלוקת המרחב. אבל ברשויות התכנון ובכנסים השונים על "עתיד הנגב" טרם הפנימו את זה וספק אם אי פעם יפנימו.
מאת: בתיה רודד, חוקרת הנגב מלמדת במכללת אחווה, המסלול האקדמי
"אנחנו רוצים לתת, לסיים את המצב הקשה בו נתונה האוכלוסייה הבדווית בנגב", אמר הוגה מתווה פראוור להסדרת ההתיישבות הבדווית בנגב, אהוד פראוור, בכנס שנערך ביוזמת המרכז הבדווי באוניברסיטת בן-גוריון באוקטובר השנה. אותה אדנות היודעת מה טוב לבדווים היא המעצבת את המדיניות במתווה הוועדה בראשותו מתוך "נדיבות" שניתן לצרפה ל"מחדל הגדול של כל ממשלות ישראל" כלשונו של השופט העליון גולדברג.
בצוות פראוור לא השתתף אף נציג בדווי. הבדווים לא שותפו בהחלטות, לא נעשה כל ניסיון להגיע עימם לפיתרון מוסכם כנהוג בעת עריכת הסכמים בין קבוצת מיעוט ילידית לבין הממשל (בקנדה, למשל, התהליך של משא ומתן על תביעה ילידית מתמשך זמן רב, ובתוך כך מתקרבים שני הצדדים ולומדים לכבד זה את זה ולהתפשר). המתווה תוכנן מתוך אותה גישה השואפת לצמצם את המרחב הבדווי ולרכז את הבדווים ככל שניתן – מדיניות הנמשכת מאז קום המדינה בצורה זו או אחרת, ופירושה שליטה תוך הזנחה והתעלמות ממצוקותיה של האוכלוסייה וסירוב להכיר בזכויותיה ליחס של שוויון אזרחי בחלוקת המרחב. העוני, ההזנחה, והפשיעה הגואה בעטיים של התנאים הקשים בהם הם חיים, מוחלים על הנגב כולו כמרחב של פחד המרתיע משתקעים.
לעומת מתווה פראוור הכופה עצמו, תוכננה תוכנית להסדרת הכפרים הלא-מוכרים ביוזמתה של המועצה לכפרים הבדווים הלא-מוכרים ובתכנון של עמותת במקום וארגון סידרה. זוהי תוכנית חלופית שנבנתה בתהליך בן שלוש שנים, כאשר המתכננים יושבים עם תושבי כל אחד מהכפרים ומקבלים החלטות משותפות. התוכנית המקצועית והמעמיקה הזואת, שהתהוותה מתוך שיתוף והסכמה, לא תתקבל במערכות התכנון והממשל בישראל; שם טרם בשלה ההכרה בזכויות ילידיות על הקרקע ובגישה תכנונית השעונה על עקרונות דמוקרטיים.
היחס של ממשלות ישראל מחלחל אל הציבור, בפרט בנגב, ומפנה אצבע מאשימה אל הבדווים. יחס זה רואה בבדווים אויבים ולא אזרחים. המדינה הציבה מטרה – דחיקה וריכוז: הריסות, גירוש, ייעור והקמת יישוב ליהודים (חירן) על גבי יישוב בדווי קיים (אום-אלחירן). רק דרך אחת נזנחת – זו של הידברות, שיתוף והסכמה. הדרך היחידה האפשרית.
עד כה הוקמו כ-125 יישובים יהודים בנגב, מול 18 יישובים מוכרים ובתהליכי הכרה לבדווים, המהווים שליש מאוכלוסיית הנגב. אנו עדים לתוויי כבישים חדשים, ככביש 6 דרום וכביש 31 המשודרג, שידחקו מאות בדווים ממקומות מושבם ואיש אינו מנסה להגיע להסכמה על הסדרה, פיצוי ומקום מגורים חלופי. לאחרונה, אישרה הממשלה את הקמתו של חבל חדש בן עשרה יישובים – מבואות ערד. נציג החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית, יוזמת התכנית, טען כי יש לתפוס את יתרת השטח האחרונה ובכך למנוע את המשך פלישת הבדווים לאדמות הלאום שנותרו. צורת התבטאות זו משדרת כי הבדווים הם אויב מתפשט.
לא בכדי נפקד ייצוגם של הבדווים מהכנסים הרבים הנערכים לאחרונה בנגב לשם קידומו: מצמיחים את הנגב רק ליהודים. במושב שהוקדש לנגב בכנס שדרות לחברה, לא שמעו על הבדווים, אך ההתבטאויות כיוונו לגורם הסמוי שמאיים על הנגב; כן, גם הכנס העוסק בצדק סביבתי עיוור לעובדה שהעוול המרחבי הגדול ביותר בנגב נגרם לבדווים. מקומם ייפקד גם מסדר היום של כנס נגבויז'ן הקרוב בירוחם.
עד שכל הגורמים המארגנים, המתכננים והיוזמים "מבצע צבאי" בדמות מתווה פראוור לא יבינו שגישת השגשוג של קבוצת הרוב על חשבון קבוצת מיעוט – זו המתעלמת והנלחמת – תנציח את נחשלותו של הנגב, התוכניות שיציעו ל"הפרחת השממה" והכספים שיושקעו בהן יושמו לאל.
