26/03/2017

חדשות ומאמרים

הקטן
הגדל
 
כניסת רשומים
אימייל
סיסמה
 
 
ים המלח - ``השינויים במפלס ים המלח והשפעתם על התיירות: בדגש על האגן הדרומי``
 
 
 
 
   

חדשות ומאמרים

-

דת ומסורת

-

פורים- נס? או שאלוהים עוזר לאלו שעוזרים לעצמם?

 
פורים- נס? או שאלוהים עוזר לאלו שעוזרים לעצמם?
‏יום שני ‏06 ‏מרץ ‏2017

מגילת אסתר היא אחת מחמש המגילות בתנ"ך, ומסופר בה על נס פורים בעקבותיו ניצלו יהודי שושן והממלכה כולה מהשמדה שתכנן המן היועץ למלך אחשוורוש. בכל המגילה לא נזכר אלוהים ולא יוחס לו הנס הגדול בהצלת העם היהודי בממלכת פרס ומדי. אבל כן היו כאן מעשי ידי אדם מחושבים שעזרו לעלילה ולתוצאות הטובות ואפילו יצרו מציאות.

מאת: ענת רסקין © 
 

 

חג פורים חל בימים י"ד וט"ו באדר ונקרא על שם הפור שהפיל המן, ולפיו בחר את היום השלושה עשר באדר לביצוע מזימתו להשמדת היהודים. פירוש המילה פור הוא: מזל,  גורל – היה זה חרס או אבן קטנה שהיו מטילים כדי לקבוע ולקבל החלטות. במזרח הקדום רווח המנהג להפיל גורל לצורך הכרעות ממלכתיות, כגון – מינוי שרים, יציאה למלחמה וכריתת ברית שלום.

לפי המסופר במגילת אסתר, אירע ביום זה הנס, והיהודים גברו על אויביהם. לכן חגגו את שמחת הניצחון למחרת בי"ד באדר. בשושן הבירה לא פסק הקרב באותו יום, אלא נמשך למחרת, ולכן חגגו היהודים שם את הניצחון בחמישה-עשר באדר – הידוע לכן בשמו שושן פורים.

האם היה כאן מזל, גורל? נעשה נס? או שהיו כאן מעשי ידי אדם מחושבים שעזרו לעלילה ולתוצאות הטובות? נס או שהאדם שיוזם ופועל משפיע על מהלך חייו וההיסטוריה? שכן בכל המגילה לא נזכר אלוהים ולא יוחס לו הנס הגדול בהצלת העם היהודי בממלכת פרס ומדי. המגילה סובבת סביב דמותו של מרדכי היהודי ומסתיימת בתיאור גדולתו "י'/ב וְכָל-מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ, וּגְבוּרָתוֹ, וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי, אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ--הֲלוֹא-הֵם כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים, לְמַלְכֵי, מָדַי וּפָרָס".

מי היה מרדכי היהודי שחי בשושן בירת ממלכת מדי ופרס?

כנראה היה בין מכובדי הקהילה היהודית. שכן קיש, אבי שאול המלך, משבט בנימין, הוא אותו אדם המוזכר בין אבותיו של מרדכי היהודי במגילת אסתר: " אִישׁ יְהוּדִי, הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי, בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ--אִישׁ יְמִינִי." (אסתר ב' 5).

למרדכי בת חסות יפה בשם הדסה, הוא היה דודה ולאחר מות אביה פרש עליה את חסותו. כאשר מופצת הידיעה שבוחרים למלך מלכה חדשה וכול הבנות היפות מוזמנות לארמון כדי שיבחרו מהן את "ְהַנַּעֲרָה, אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ" שתמלוך תחת ושתי, מרדכי מוסר את הדסה (שתהיה לימים אסתר המלכה) לסריס הראשי, שומר הנשים, תוך שהוא אומר לה לא לגלות את דבר מוצאה היהודי. "י לֹא-הִגִּידָה אֶסְתֵּר, אֶת-עַמָּהּ וְאֶת-מוֹלַדְתָּהּ:  כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ, אֲשֶׁר לֹא-תַגִּיד."

מרדכי שומר מרחוק על אסתר כדי לראות מה עלה בגורלה (סיטואציה המזכירה את מרים אחות משה ששומרת מרחוק על משה בתיבה) (פרק ב'/יא): "וּבְכָל-יוֹם וָיוֹם--מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ, לִפְנֵי חֲצַר בֵּית-הַנָּשִׁים: לָדַעַת אֶת-שְׁלוֹם אֶסְתֵּר, וּמַה-יֵּעָשֶׂה בָּהּ." אסתר מוצאת חן בעיני המלך והוא ממליך אותה למלכה במקום ושתי המלכה. אך מרדכי ממשיך לשבת בשער הארמון. לשם מה? הרי לשמור על המלכה אינו יכול כעת.

האם ידע מרדכי שהישיבה בשער המלך תניב בסופו של דבר איזשהו פרי ותשחק לידיו? כנראה שכן. נראה שהוא מתכנן את צעדיו בזהירות. הוא יושב בשקט בשער ואוסף מידע חיוני שישמש אותו בעתיד. כך קורה שהוא שומע שיחה בין שני סריסים של המלך שמתכננים לרצוח אותו. מרדכי מוסר את המידע לאסתר המלכה וזו מיידעת את המלך בשם דודה (!) ושני הסריסים  נתלים. הספור נכתב בספר דברי הימים, הוא היומן, ספר ההיסטוריה, שכותבים בכל בית מלכות. נראה שמרדכי שהציל את המלך זכה בביטוח חיים לעתיד לבוא.

ביתיים מקדם אחשוורוש המלך את המן להיות ראש השרים אשר כולם מצווים ע"י המלך, לכרוע ברך ולהשתחוות לפניו. (ג'/ ב): "וְכָל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר-בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן--כִּי-כֵן, צִוָּה-לוֹ הַמֶּלֶךְ; וּמָרְדֳּכַי--לֹא יִכְרַע, וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה". מרדכי היהודי אינו משתחווה לפני המן. כל יום מעירים לו על כך עבדי המלך שיושבים גם הם בשער הארמון ושואלים אותו למה אינו משתחווה? מרדכי מסביר להם שהוא יהודי ולכן אינו משתחווה. שהרי יהודים אינם משתחווים בפני אדם אלא בפני מלך מלכי המלכים בלבד, הלוא הוא אלוהים עצמו.

עבדי המלך מחליטים להלשין על מרדכי בפני המן כדי לראות אם הצידוק שמספק מרדכי היהודי יעמוד לו בפני החוק שחל עליהם כולם. המן כמובן מתמלא חמה.  (ג'/ה): "וַיַּרְא הָמָן--כִּי-אֵין מָרְדֳּכַי, כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ; וַיִּמָּלֵא הָמָן, חֵמָה." האם המן לא שם לב בעצמו שאדם שנמצא באורח קבע בשער הארמון אינו משתחווה לפניו? או שהעלים עין ורק כיוון שהדבר עלה באופן מפורש (ואף רימז לכלל קבוצת היהודים בממלכה) אולץ לפעול בנדון? המן מחליט לפעול וב'גדול'. לא רק לפעול נגד מרדכי היהודי אלא נגד כל בני עמו שבממלכה. (ג'/ז): "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא-חֹדֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן, מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר--הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר."

המן פונה למלך ומיידע אותו שישנו עם אחד המפוזר בכל העמים בממלכה ואשר אינו מקיים את חוקי המלך. ולכן הוא מבקש להרוג אותם. המלך מסכים ומאציל את סמכויותיו על המן להוציא לפועל את תכניתו. (ג'/יג) :"וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים, אֶל-כָּל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ--לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר; וּשְׁלָלָם, לָבוֹז.".. "וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה."

מדוע לא פונה מרדכי לאסתר מעדכן אותה ומעביר לה הודעה על צו המלך שיצא? מדוע מעדיף מרדכי ללבוש שק, לצעוק ולקונן בשער המלך, מקום שאסור לפי חוק ללבוש בו שק אבלות? למה היה צורך למשוך תשומת לב בצורה כזו? נערות אסתר הן אלו שבאות ומספרות לה על הנעשה בשער המלך והיא שולחת למרדכי בגדים במקום שק האבל כדי שלא יאונה לו רע. אך מרדכי מסרב לקבל הבגדים. רק אז אסתר שולחת אליו את הסריס שלה כדי לברר על מה המהומה.

מרדכי מסביר לסריס את השתלשלות האירועים ומפקיד בידיו את צו המלך להראות למלכה  "וּלְהַגִּיד לָהּ; וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ, לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן-לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו--עַל-עַמָּהּ." אסתר נרעשת. לא מעצם הצו והרגשת החירום והזעקה שזועקים כל יהודי הממלכה אלא מכך שהיא מצווה ללכת אל המלך בלי שזה יזמנה לבוא אליו. בעשותה כך היא מסתכנת בגזר דין מוות שכן אסור לה להגיע למלך מבלי שזומנה אליו.

אסתר שולחת את הסריס בכדי לידע את מרדכי. וכך הולך הסריס, שליח המלכה, הלוך וחזור בין אסתר ומרדכי ומוסר מסרים ביניהם. (ד'/יג): "וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי, לְהָשִׁיב אֶל-אֶסְתֵּר: אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים. יד כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת--רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ--אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת." מרדכי מזהיר את אסתר שלא תחשוב שתוכל להימלט מגורלה כיהודייה גם אם היא בארמון המלך. וכי עליה לפעול למען היהודים כי אולי זה בעצם גורלה כשהגיעה למלכות..  

מרדכי שציווה על אסתר לא לגלות את דבר מוצאה היהודי כשהכניס אותה לארמון המלך, פועל בכוונה תחילה כדי לגלות לעבדי המלך בשער העיר את דבר מוצאו שלו ובכך בעקיפין גם את מוצאה של המלכה ולקשור את גורלה בגורלו. אסתר שמונתה למלכה לא יכולה, גם אם תרצה, להתנער ממרדכי ומהיהודים ולחיות את חייה. ובעצם מי ששולט בחייה הוא לא רק המלך אחשוורוש אלא בעיקר דודה מרדכי שטווה רשת עכביש סביבה.

אסתר מבינה שאין מוצא ולפני שהיא מסכנת את ראשה בהליכה למלך ללא הזמנה מראש היא מבקשת ממרדכי ודרכו מכל היהודים בשושן הבירה לצום עבורה "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי." אם עליה למות, לפחות היא רוצה לקבל את הכבוד המגיע לה בקרב הקהילה היהודית בעבורה היא מסכנת את ראשה.

אבל המזל העיר פנים לאסתר וכשהגיעה לפני המלך מצאה חן בעיניו והוא אישר לה להתקרב אליו ואף הבטיח לקיים כל בקשה שלה: (ה'/ ג): "וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ, מַה-לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה; וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת, וְיִנָּתֵן לָךְ." אסתר בחכמתה טווה את קוריה. היא מבקשת שהמלך והמן יגיעו למשתה שהיא עורכת. גם במשתה מגלה המלך רוחב לב ונפש חפצה ומציע לה לקיים כל משאלה שלה. היא מביעה משאלה שישובו, הוא והמן, להתארח במשתה שלה גם למחרת.

ראשו של המן מסוחרר מהכבוד הבלתי צפוי שזכה לו. עד כדי שהוא מתעלם ממרדכי שאינו משתחווה לו בשער העיר. (ה'/ט): "וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב; וְכִרְאוֹת הָמָן אֶת-מָרְדֳּכַי בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, וְלֹא-קָם ְלֹא-זָע מִמֶּנּוּ--וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל-מָרְדֳּכַי, חֵמָה. י וַיִּתְאַפַּק הָמָן, וַיָּבוֹא אֶל-בֵּיתוֹ.." בביתו בפני כל אהוביו המן מתגאה בכבוד שהוענק לו. אך האובססיה שלו סביב מרדכי לא מניחה לו (ה'/יג): "וְכָל-זֶה, אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי: בְּכָל-עֵת, אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת-מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי--יוֹשֵׁב, בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ." שום כבוד לא שווה לי הוא אומר, כשאני רואה את מרדכי בשער העיר.. בני משפחתו מייעצים לו להציב עץ גבוהה ולתלות על הבקר את מרדכי ולסיים בכך את הפרשה המעצבנת הזו.

מרדכי ניצל בגלל רדיפת הכבוד של המן ונדודי השינה של המלך אחשוורוש. המלך שלא הצליח להירדם בלילה קרא בספר דברי הממלכה בכדי להעביר את הזמן וגילה שלא תיגמלו את מרדכי על כך שהציל את חיי המלך. בה בעת המן מסתובב בחצר המלך בהכנות לתליית מרדכי על הבקר, והוא נקרא אל המלך שלא מצליח להירדם ונשאל את השאלה המפורסמת: (ו'/ ו): "וַיָּבוֹא, הָמָן, וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ, מַה-לַּעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ; וַיֹּאמֶר הָמָן, בְּלִבּוֹ, לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר, יוֹתֵר מִמֶּנִּי." רדיפת הכבוד והכוח של המן הפילה אותו. וכידוע כל הכבוד והיקר שהציע לעשות ל"איש שהמלך חפץ ביקרו", בחשבו על עצמו, היה עליו ליישם עם מרדכי היהודי.. ומיד אחרי כן להתייצב למשתה של אסתר.

(ז'/ב): "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן--מַה-שְּׁאֵלָתֵךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וְתִנָּתֵן לָךְ; וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת, וְתֵעָשׂ". שוב המלך שואל את אסתר, תוך שהם ישובים במשתה שערכה לכבודו, לרצונה. ואסתר פודה את השאלה ואת הבקשה: את נפשה, את חייה שאלה ואת חיי עמה בקשה. או כפי שהסבירה- אם העם היה נמכר כעבדים ושפחות הייתי שותקת אבל מישהו מכר את העם שלי "לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד". המלך מופתע.

הייתכן שהמלך לא קשר בין העם שהמן רצה להשמיד ולשדוד לבין העם היהודי אליו שייכת אסתר המלכה? המן אמנם השתמש בביטוי הכללי: "יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד" כאשר ספר למלך על עם שלא מציית לחוקי המלך. הייתכן שהמלך לא הבין שמדובר ביהודים? האם לא קרא את הצווים ששלח המן לרחבי הממלכה? אף אחד לא הביא לידיעתו את תוכנם הקשור בעמה של המלכה האהובה עליו? כנראה שיד ימין לא ידעה מה יד שמאל עושה בניהול הממלכה.

עובדה היא ש "הָמָן נִבְעַת, מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה.".. וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ"(ז'/ו) ויצא נסער לגינה שליד ביתן המלכה. המן שנבהל מכעסו של המלך מבקש את נפשו מהמלכה ומשתטח על המטה שלה בתחינה. המלך שנכנס ורואה זאת אומר: אתה מתחיל עם המלכה כשאני בבית? "הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת-הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת". גורלו של המן נקבע ע"י הסריס שמציין בפני המלך במעמד זה כלאחר יד, שהמן הקים בחצר עמוד תליה עבור מרדכי (פתאום הסריסים/היועצים יודעים להעביר מידע למלך..). המלך הידוע בקבלת החלטות מתוך זעם (כך עשה גם במקרה של ושתי המלכה) מצווה לתלות את המן על העמוד.

(ח'/יא): "אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-עִיר-וָעִיר, לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל-נַפְשָׁם--לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם, טַף וְנָשִׁים; וּשְׁלָלָם, לָבוֹז.  יב בְּיוֹם אֶחָד, בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר, הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר.  יג פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב, לְהִנָּתֵן דָּת (=חוק) בְּכָל-מְדִינָה וּמְדִינָה, גָּלוּי, לְכָל-הָעַמִּים; וְלִהְיוֹת היהודיים (הַיְּהוּדִים) עתודים (עֲתִידִים) לַיּוֹם הַזֶּה, לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם." (ח'/י"ז): "וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, מִתְיַהֲדִים--כִּי-נָפַל פַּחַד-הַיְּהוּדִים, עֲלֵיהֶם."

סופו של הסיפור הדרמתי המתואר מערכה אחר מערכה כהצגה טובה: המלך נותן לאסתר את ביתו של המן במתנה. כשנודע למלך (?) שמרדכי הוא הדוד של אסתר הוא מעניק לו את הטבעת והמשרה של המן ואסתר המלכה מעניקה את בית המן (שזה עתה קבלה במתנה מהמלך) לדוד מרדכי. בנוסף מבקשת אסתר לבטל את הצווים ששלח המן לכל מדינות הממלכה ובהם צו להרוג את היהודים. וכמו בספור חוזר, המלך מאציל את סמכותו ואסתר ומרדכי כותבים צווים חדשים שנשלחים לכל מדינות הממלכה ובהם רשות ליהודים "לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם, טַף וְנָשִׁים; וּשְׁלָלָם, לָבוֹז." (ח'/י"א).

רבים הם המתים ברחבי הממלכה ובבירה שושן. אך המלך האוהב מאפשר לאסתר המלכה לשוב ולבקש יום נוסף של הרג ברחבי הממלכה. וכך היה.

האם שמה של המלכה יצא למרחוק? לא. היה זה דווקא מרדכי שקצר את כל הפרות  בעקבות המעמד החדש שלו בבית המלך והכוח הרב שצבר במקום המן הרשע. (ט'/ג): "וְכָל-שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת, וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ--מְנַשְּׂאִים, אֶת-הַיְּהוּדִים: כִּי-נָפַל פַּחַד-מָרְדֳּכַי, עֲלֵיהֶם. ד כִּי-גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל-הַמְּדִינוֹת: כִּי-הָאִישׁ מָרְדֳּכַי, הוֹלֵךְ וְגָדוֹל."

מרדכי מצווה על היהודים לחגוג את חג הפורים בכל מקום מושבם מעתה ועד עולם. וכדי לתת תוקף לצו כותבת זאת המלכה אסתר בספר דברי הימים של המלך (י'/ל"ב): "וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר--קִיַּם, דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה; וְנִכְתָּב, בַּסֵּפֶר."

במגילת אסתר מרבים לדבר ולהזכיר את הגורל, את המזל, את הפור שנפל. אך תיאור השתלשלות האירועים מראה דווקא על תכנון מוקדם, על תחכום וטוויה של קורים באמצעות נקיטת יזמה, מעשים וניצול הזדמנויות בשטח כדי להביא לתוצאות הרצויות עבור מרדכי היהודי. מגילת אסתר מגוללת ספור מעשה של אנשים מחושבים. אם בספור חייו של משה אלוהים הוא המלווה והטווה את הקורים סביב המלך פרעה ויציאת מצרים היא שיא גדולתו לדורי דורות הרי שבספור חייה של אסתר לאלוהים וגדולתו אין תפקיד.

בין הַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא-חֹדֶשׁ נִיסָן, בו פתח המן במהלך והפיל פור כדי לראות מה יעשה עם מרדכי היהודי, ועד לְחֹדֶשׁ השְׁנֵים-עָשָׂר הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר בו יצא לפועל אותו חיזיון. בין חודש ניסן בו יצאו בני ישראל ממצרים ביד חזקה ובזרועה נטויה ע"י אלוהים עצמו (הוא ולא מלאך, הוא ולא שרף..) לבין חודש אדר בו חל חג פורים, בו ניצלו היהודים מהשמדה בעזרת בני אנוש- נמתח קו סמוי. ואולי לא בכדי. אולי בכדי לציין ליהודים שיש אירועים בהיסטוריה שהם בידי שמים ויש אחרים שעליהם לפעול בעבור עצמם. אלוהים לא נלחם בכל המלחמות. ניסים לא קורים כל שני וחמישי. אם תרצו- אלוהים עוזר לאלו שעוזרים לעצמם. והציונות הוכיחה זאת שוב. 

 

 
 
לחצו להוספת תגובה לפורים- נס? או שאלוהים עוזר לאלו שעוזרים לעצמם?
 
תגובות
 
 
 
 
 
תיירות חבל יתיר- מועצה אזורית הר חברון
 
אתר עיריית ערד
 
תנועת אור - חיים בנגב ובגליל
 
וילות יוקרתיות לנופש
 
לחלום רחוק - טיולים למונגוליה
 
אתר 'בוטיקו' תיירות עסקית בדרום
 
דרושים
 
פורטל מנהלי משאבי אנוש
 
הסטודנט-ביקורות סטודנטים על לימודים בישראל
 
לוח המלגות הגדול בישראל
 
דירות7 בערד והנגב המזרחי
 
ארגון השומר החדש
 
אגודת הפסוריאזיס הישראלית
 
שדה בריר - ערד נגד המכרה